במהלך תקופה קצרה שלטה באמנות הסברה כי טעם ויופי הם נושאים לויכוח, לחקירה ולמדידה וכי התשובה לשאלתה של המכשפה הרעה של שלגיה, לו היתה נשאלת בחוגי ההומניסטים, היתה יכולה להיות נושא לגיטימי לדיון. בניגוד לדעתו של הורטיוס ש"אין קנה מידה ליופי", אנשי הרנסנס האמינו שניתן וצריך למדוד ולנסח את "היפה". אבל כבר במחצית המאה ה-16 השתנתה הגישה, והיפה היה לערך סובייקטיבי המצוי בעיני המתבונן.

בשיעור זה נעסוק במחשבה התיאורטית של הרנסנס כמשקפת ומעצבת את האמנות מהמאה ה-14 ועד מחצית המאה ה-16. נעסוק בסוגיות התיאורטיות של האסטטיקה על רקע האמנות וההתפתחויות ההיסטוריות והתרבותיות שהשפיעו עליה. נבחן את כתביהם של תיאורטיקנים כצ'נינו צ'ניני, אלברטי, וליאונרדו, ואת ההתפתחות והביטוי של הכתיבה התיאורטית על אמני התקופה החל מג'וטו ועד מנטניה, בוטיצ'לי ורפאל.