סילבוס הקורס פסיכואנליזה ופילוסופיה צרפתית עכשווית - תש"ף, פקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת ת"א

שנה"ל תש"ף

פסיכואנליזה ופילוסופיה צרפתית עכשווית
Psychoanalysis and Contemporary French Philosophy

0662-2241-01

מדעי הרוח | התכנית הרב-תחומית במדעי הרוח


סמ' ב'	1400-1600	'ב	326	גילמן - מדעי הרוח	שיעור	ד"ר דעואל לוסקי חיים

D:\Inetpub\shared\yedion\syllabus\06\2019\0662\0662224101_desc.txt סילבוס מקוצר לטענת מישל פוקו מרקס, ניטשה ופרויד מעצבים את המחשבה בחצי השני של המאה העשרים. נציג לכן תחילה בקווים כלליים את הפילוסופיה שלהם, על מנת להכיר מספר מושגי יסוד החדשים שהם ניסחו [בין היתר] – מטריאליזם, ניצול וניכור, היצר, הדחף והלא מודע, האני, החזרה הנצחית והרצון לעצמה, מונחים ההופכים לחלק מאבני היסוד בשפת הפילוסופיה של היום. בהמשך, נתרכז בעיקר בהשפעתה של הפסיכואנליזה על העיסוק באני ובסובייקט, ובשאלה – "עד כמה האדם, הסובייקט המודרני והפוסט מודרני, מצליח להשתחרר מהטראומה המקורית של הנפש, או שהוא נשאר לכוד בקונפליקט פנימי מול הגרעין הלא-מודע בנפשו?", שאלה שהעסיקה את ז'אן פול סארטר, את לקאן ואת לוינס, שניסחו לראשונה את מה שאנחנו מכירים היום כ"פילוסופיה של האחר" ושל האחרות, בה נעסוק בהרחבה. לשיטתו של סארטר, עמה מתווכחים ההוגים בפילוסופיה של פריז [צמחו בפריז של אחרי המלחמה בשנות ה60 וה70 של המאה שעברה], רק הונאה עצמית מסיבית יכולה להפוך את המצב הקיומי לנסבל. מתוך ויכוח עם הסטרוקטורליזם מחדשים הפילוסופים הצעירים – פוקו, דרידה, דלז, קריסטווה ואחרים, ומשנים את מכלול ההבנות של היחסים בין האדם לבין עצמו, בין האדם לבין סביבתו הקרובה – החברה, התקשורת וההיסטוריה, ובין האדם לבין העולם –החיה והמכונה. בפריז מופיעה פילוסופיה חדשה – הפילוסופיה הפוסט-סטרוקטורליסטית או הפוסט-מודרנית, בה נעסוק בהרחבה בהמשך הקורס. החל משנות השבעים של המאה שעברה, מתפתחת המחשבה האנטי פרוידיאנית, והאנטי מרקסיסטית, הגישה האנטי-לקאניאית לאני ולעיתים אפילו אנטי ניטשיאנית, אצל פוקו, דרידה, דלז וגוואטרי, המסמנים כבר בספרם המשותף הראשון ״אנטי אדיפוס״ (1972), את תחילת המהפכה: פילוסופיה ופסיכואנליזה אחרי מות הסובייקט, פילוסופיה שאינה מכירה בנאורות. נוכחות חובה. אופן סיום הקורס: ראה/י לוח בחינות בידיעון התכנית Course description At the beginning of this course, we will first outline the philosophy of Marx, Nietzsche and Freud, that shaped our thought in the second half of the twentieth century. Following their original thinking, we will recognize a number of new concepts they have formulated: materialism, alienation, instinct, impulse and unconsciousness, the ego, the eternal return and the desire for self. Then, we will get to know the philosophy of Sartre, Lacan and Levinas, who first formulated what we now know as "the philosophy of the other”, which we will discuss in detail. According to Sartre, only self-deception can make the existential situation bearable for man. The young philosophers - Foucault, Derrida, Deleuze, Kristeva and others - argue with the structuralists, and against Sartre, changed the whole understanding of the relationship between man and himself, between man and his immediate environment - society, communication and history, and between man and the machine-living new world. The post-structuralist, or postmodern philosophy, which will be discussed later in the course, where anti-Freudian, anti-Marxist, anti-Lacanian, and sometimes even anti-Nietzschean, and developed new ideas, a new kind of philosophy that does not recognize enlightenment and humanism, as a sacred leading principle, a revolution that will stand as the basis for all subsequent thought.

ש"ס: 2.0

סילבוס מקוצר

לטענת מישל פוקו מרקס, ניטשה ופרויד מעצבים את המחשבה בחצי השני של המאה העשרים. נציג לכן תחילה בקווים כלליים את הפילוסופיה שלהם, על מנת להכיר מספר מושגי יסוד החדשים שהם ניסחו [בין היתר] – מטריאליזם, ניצול וניכור, היצר, הדחף והלא מודע, האני, החזרה הנצחית והרצון לעצמה, מונחים ההופכים לחלק מאבני היסוד בשפת הפילוסופיה של היום. בהמשך, נתרכז בעיקר בהשפעתה של הפסיכואנליזה על העיסוק באני ובסובייקט, ובשאלה – "עד כמה האדם, הסובייקט המודרני והפוסט מודרני, מצליח להשתחרר מהטראומה המקורית של הנפש, או שהוא נשאר לכוד בקונפליקט פנימי מול הגרעין הלא-מודע בנפשו?", שאלה שהעסיקה את ז'אן פול סארטר, את לקאן ואת לוינס, שניסחו לראשונה את מה שאנחנו מכירים היום כ"פילוסופיה של האחר" ושל האחרות, בה נעסוק בהרחבה. לשיטתו של סארטר, עמה מתווכחים ההוגים בפילוסופיה של פריז [צמחו בפריז של אחרי המלחמה בשנות ה60 וה70 של המאה שעברה], רק הונאה עצמית מסיבית יכולה להפוך את המצב הקיומי לנסבל. מתוך ויכוח עם הסטרוקטורליזם מחדשים הפילוסופים הצעירים – פוקו, דרידה, דלז, קריסטווה ואחרים, ומשנים את מכלול ההבנות של היחסים בין האדם לבין עצמו, בין האדם לבין סביבתו הקרובה – החברה, התקשורת וההיסטוריה, ובין האדם לבין העולם –החיה והמכונה. בפריז מופיעה פילוסופיה חדשה – הפילוסופיה הפוסט-סטרוקטורליסטית או הפוסט-מודרנית, בה נעסוק בהרחבה בהמשך הקורס.

החל משנות השבעים של המאה שעברה, מתפתחת המחשבה האנטי פרוידיאנית, והאנטי מרקסיסטית, הגישה האנטי-לקאניאית לאני ולעיתים אפילו אנטי ניטשיאנית, אצל פוקו, דרידה, דלז וגוואטרי, המסמנים כבר בספרם המשותף הראשון ״אנטי אדיפוס״ (1972), את תחילת המהפכה: פילוסופיה ופסיכואנליזה אחרי מות הסובייקט, פילוסופיה שאינה מכירה בנאורות.

נוכחות חובה.

אופן סיום הקורס: ראה/י לוח בחינות בידיעון התכנית

Course description

At the beginning of this course, we will first outline the philosophy of Marx, Nietzsche and Freud, that shaped our thought in the second half of the twentieth century. Following their original thinking, we will recognize a number of new concepts they have formulated: materialism, alienation, instinct, impulse and unconsciousness, the ego, the eternal return and the desire for self. Then, we will get to know the philosophy of Sartre, Lacan and Levinas, who first formulated what we now know as "the philosophy of the other”, which we will discuss in detail. According to Sartre, only self-deception can make the existential situation bearable for man. The young philosophers - Foucault, Derrida, Deleuze, Kristeva and others - argue with the structuralists, and against Sartre, changed the whole understanding of the relationship between man and himself, between man and his immediate environment - society, communication and history, and between man and the machine-living new world. The post-structuralist, or postmodern philosophy, which will be discussed later in the course, where anti-Freudian, anti-Marxist, anti-Lacanian, and sometimes even anti-Nietzschean, and developed new ideas, a new kind of philosophy that does not recognize enlightenment and humanism, as a sacred leading principle, a revolution that will stand as the basis for all subsequent thought.

להצהרת הנגישות