שנה"ל תשע"ט

 
 Archeology of the Senses 

בשיעור זה נעקוב אחר האופנים השונים בהן התחושות הובנו וניבנו ביחס לתודעה, לחברה, לכלכלה, לרפואה ולפוליטיקה. המסע שלנו יתחיל בזמן העתיק עם המאמר של אריסטו על הנפש וימשך דרך ימי הביניים עם הווידוים של אוגוסטין ועד לדיונים עכשווים על הפוליטיקה של החושים. האם ניתן לחוש שאנו קיימים בהעדר תודעה? האם ניתן להרגיש את ההרגשה? מה הקשר של תחושת ההתעוררות או השינה לאסתטיקה ולאנסטזיה? כיצד אנו חשים את המרחב והזמן והאם יש לאופני החישה היסטוריה? מה הקשר בין החושים השונים, האם סינסטזיה היא מצב נורמלי וכיצד החושים קושרים או מבדילים אותנו מחיות אחרות? נחקור שאלות אלו ואחרות מזווית תרבותית רחבה באמצעות קריאה בטקסטים פילוסופים וסיפרותים ובעזרת יצירות אמנות וסרטים.

 
 
 Visual Culture: Key Concepts 

התרבות החזותית, שבמרוצת המאה ה-20 קיבלה תשומת לב תיאורטית הולכת וגוברת, הפכה לתחום עיון בפני עצמו משעה שהדימוי החזותי, על מגוון מופעיו – לא רק ביצירות אמנות אלא גם בפרסומות, בתוכניות טלוויזיה, בתצלומי עיתונות, בצילומי בקרה ומעקב, במכשירים סלולריים, בסרטי קולנוע, בקליפים, בגרפיטי, באופנה, במוצרים מעוצבים ועוד – הפך לחלק משמעותי בחיי היומיום. בסמינר פנורמי זה נסקור תיאוריות מרכזיות המשמשות לניתוח התרבות החזותית ונחלץ מהן כלים אנליטיים שיאפשרו לנו להציב תופעות חזותיות שונות בהקשרים תיאורטיים רלוונטיים ולהעריך את כוחן ואת השפעתן על היחיד ועל החברה. נקרא מאמרי יסוד של הוגים כגון מרקס, פרויד, פוקו, בארת, מאלווי, סעיד ובודריאר, ובאמצעותם נדבר על הטרוטופיות ועל שלב המראה, על תרבות הצריכה ועל חברת הראווה, על תעשיית התרבות ועל הלא-מודע האופטי, על אידיאולוגיה קפיטליסטית ועל המבט הגברי, על סובייקטיביות ופטישיזם, על סימולציות ומיתולוגיות, על אוריינטליזם ועל גלובליזציה.

 
 
 Body-Machine: Robots, Cyborgs and What Lies In-Between 

ההיסטוריה של התרבות רוויה בעבודות אמנות המדמות את הגוף האנושי למכונה, וביצירה של מכונות המדמות יצורים אנושיים. פיתוחים עכשוויים בתחומי הביוטכנולוגיה, טכנולוגיות הדימות החדשות וחקר ה-DNA, מעמידים באור חדש את התפיסות המסורתיות ביחס לגוף האנושי ואת זיקתו למכונה. במציאות בה התכונות האורגניות של הגוף יכולות לעבור מניפולציות באמצעים מדעיים, אינטליגנציה מלאכותית יכולה להחליף אינטליגנציה אנושית ורכיבים מלאכותיים מוכנסים לגוף והופכים לחלק אינטגרלי ממנו, מתבטל הזיהוי הטבעי בין מושג ה"גוף" למושג "הטבע" והקשר בין הגוף לסביבה בה הוא מתפקד משתנה באופן מהותי. תפיסת הגוף בעידן הדיגיטלי כהכלאה בין מכונה ואדם ("סייבורג") אינו תוצר רק של אפשרויות של ההתערבות הפיזית בגוף האנושי באמצעים מדעיים וטכנולוגיים, כי אם בשל ההכרה כי אנו חווים, דרך השתלבות תפיסותינו ותנועותינו הגופניות עם הארכיטקטורות והטופולוגיות של המחשב, תחושה שונה של הסובייקטיביות. המכונות של היום מוגדרות לעיתים כבעלות "חיים" משל עצמן:  הן יכולות לפעול באופן אוטונומי ויצירתי, להגיב למצבים ריגשיים ולתפקד בסינרגטיות מלאה עם סביבתן, באופן המעלה שאלות אתיות ופוליטיות שונות ביחס לפעולתן.

הסמינר יעסוק ביחסי הגומלין המשתנים של האדם עם המכונה כפי שהם באים לידי ביטוי בשדה האמנותי. יחסים אלו יבחנו על בסיס טקסטים תיאורטיים שונים בניהם של נורברט וינר, דונה הארווי, קתרין היילס, ברונו לאטור, אנדראס ברוקמן ואחרים.

 
 
 Art and Pornography 

מטרת הסמינר לדון בתופעה שהולכת ונעשית שגורה יותר ויותר של חדירת הארוטיקה (על גבול הפורנוגרפיה) אל תוך תרבות יצירות האמנות (ציור, וידיאו ארט, צילום), ספרות, קולנוע ומחול. די לציין בהקשר את מאתיו בארני (וידיאו ארט), רוברט מייפלתורפ (צילום), 50 גוונים של אפור (ספרות), נימפומניה (סרטו של לארס פון טרייר), כחול הוא הצבע החם (סרטו של עבדול קשיש), את המחול מאתMarie Chouinard Body Remix, הולה-אופ של סיגלית לנדאו, ועוד אמנים ויוצרים מתחומים שונים המתייחסים אל גופם כאל המצע בו הם מבטאים את רעיונותיהם.

השאלה שתעלה במהלך הסמינר היא – האם היוצרים הנ"ל ועוד רבים כמותם הם יוצאי דופן, או מדובר במהלך מוכר בתולדות תרבות המערב. לבחינת שאלה זו נערוך היכרות עם אחדים מבין הצמתים המרכזיים בתרבות זו מאז העת העתיקה ונברר לשם מה ולאיזה צורך חדרה הארוטיקה (הלפעמים בוטה) אל תוך התרבות הקאנונית והגבוהה (ראו להלן פירוט שיעורים). מטבע הדברים נשלב בסמינר נקודות מבט רבות מתוך הפילוסופיה, הספרות, האמנות חזותית לסוגיה, המחול וגם תקשורת עם דגש על עולם הפרסום.

 

 
 
 Culture & In between games and plays in Art 
 
 
 "(E)motion Without Movement" 

סמינר זה בוחן את הקשר בין הזמן האנושי וההבעה האנושית באמצעות החוויה המוסיקאלית: חוויה ייחודית של זמן אנושי ללא חלל ונרטיב. האפשרות האנושית הייחודית של לנוע בלי לזוז.

קורס זה איננו בתחום המוסיקולוגיה או התאוריות המוסיקאליות, הוא איננו דורש ידע בקריאת תווים או כל ידע מוסיקולוגי אחר, פנייתו היא אל המאזין המוסיקאלי, הרקדן הרדום, ולא אל המוסיקולוג או קורא התווים. מטרתו להציג השלכות מקוריות על מושג האדם, זה השרוי בחוויה המוסיקאלית ומכונה "מאזין", קורס השואל שאלה על זמן ומוסיקה ומציע תשובה במושגי היות, הבעה והאזנה.

לצידה של החקירה התאורטית של המעשה המוזיקלי נבחן ונלווה פרויקטים נבחרים מתוך "סדרת המהפכה" של המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. הסמינר ינוע על הציר שבין תאוריה ופרקטיקה של המעשה המוזיקלי האמנותי וינסה להציע הנחות יסוד הן לתאוריה והן לפרקטיקה.

 

 
 
 The Idea and the Image of the Domestic Sphere in Children's Book Illustrations 

הסמינר יציג את רעיון הפְנים הביתי כתמה מרכזית והתמורות שחלו בו, מראשית התפתחותו במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ועד זמננו היום, באמצעות מקרי בוחן מעולם התרבות החזותית, ובאופן ספציפי מעולם האיור בספרות ילדים ובהרחבה גם מעולם הקולנוע (קרי סרטי מצוירים, דיסני). במובן זה, הקורס אינו עוסק בתחום הספרות שלעצמו, אלא בוחן סוגיות של המרחב הפרטי כגון יחסי אדם עם סביבתו הקרובה וכן יחסים בינאישיים המתקיימים בבית.

באמצעות ניתוח הדימויים הויזואליים המלווים את הטקסט, נבחן את התמורות בייצוגי המרחב הביתי וסביבתו הקרובה, המהווה הרחבה של הבית. שימת לב מיוחדת תינתן לפרקטיקות ולפעילויות, לחפצים אישיים כמאפיינים את חיי היומיום הדומסטיים, המזוהים עם הדייר השוכן בפְנים. כמו כן יידונו מערכות היחסים המתקיימים במרחב הפרטי, ולפיכך ייבחנו ערכים רגשיים-מנטליים נוספים, הקושרים בין האדם לסביבתו הקרובה כגון: משפחה, אינטימיות, אהבה, נוחות ונינוחות, המזוהים עם הבית כזירה הולמת להתקיימותם. מושגי היסוד והנושאים ייבחנו באמצעות הקשרים היסטוריים-תרבותיים וחברתיים וישלבו תיאוריות וביקורת מתחומי המגדר, הפסיכואנליזה ותיאוריות העוסקות בפְנים הביתי.

 
 
 Baudrillard or the Revenge of the Sign 

ז'אן בודריאר הוא מההוגים הצרפתיים המרכזיים של המחצית השנייה של המאה העשרים. הוא פיתח תיאוריות עצמאיות שהיוו מעין תחליף למערכת הידע הקיימת וההשפעתו נודעת בלימודי התרבות והתקשורת ובשדה האמנות. בסמינר נעסוק בתיאוריית הפיתוי שמציעה "פסיכולוגיה" של אובייקטים וסימנים. נצלול אל תיאוריית הסימולקרה והקוד המחליפה את הסוציולוגיה והמטאפיסיקה, ונחתום באסטרטגיות המאוחרות של ה"טרור", "המדיה", "הקפיטל" ו"נקמת הסימן" המערבלות את הקטגוריות המקובלות ומדגימות את ההיפר-מציאות העכשווית בשיאה ובעליבותה. הדיון בכיתה ילווה בקטעי וידיאו, עבודות אמנות וטקסטים המציעים לא רק המחשות נהדרות לרעיונותיו אלא גם ביקורת משמעותית.

 
 
 Black Swan: Extreme Events and Their Representations in the Arts 

 

ברבור שחור מוגדר כאירוע נדיר ובלתי צפוי, בעל השפעה דרמטית רעב או טובה על חיינו, שלאחר הופעתו אנו רוקחים הסבר להתרחשותו הגורם לו להיראות סביר וחזוי יותר. אירועי קיצון  מעשי ידי אדם או טבעיים, כדוגמת התמוטטות ברית המועצות, המצאת האינטרנט, התמוטטות מגדלי התאומים, קריסת הבורסה ב-2008, מלחמת יום הכיפורים או התכת הכור בפוקושימה, הפכו ליותר ויותר שכיחים בעולמנו, ולאחת התמות הפופולריות ביותר בתרבות שלנו. גם המחשבה הקונטיננטלית הנוכחית עסוקה יותר מאי פעם בשאלה של האירוע וביחוד באירוע הקיצוני, הייחודי, שפוער תהום בין מה שקדם לו לבין מה שבא אחריו, שדורש מאתנו לדובב אותו ובאותה נשימה סוכר את פינו. במהלך הקורס נתוודע למספר מהלכים תיאורטיים מרכזיים בנושא ונפגיש אותם עם יצירות קולנועיות, ספרותיות ואמנותיות הטרודות באותו עניין. המטרה תהיה לנסח שפה משותפת של אירוע קיצון לאמנויות ולדיסצפלינות השונות.

 

 
 
 Ghosts in the Arts 

הסטודנטים בסמינריון יחקרו מושגים, בעיות ותובנות ביחס לאפשרות לכונן סובייקט דרך שימוש בסרטים, ספרות, אמנות וכן בתיאוריה פוסטמודרנית של פסיכואנליזה. המושגים רוח רפאים (specter, phantom, ghost, revenant), אמת, תשוקה, היסטוריה, אהבה, הממשי, חלום, מחשבה, סובלימציה, סקופופיליה, קול והדבר (the Thing, das Ding) הם מושגים מרכזיים בסמינריון זה. אלו מושגים שנחקרים במחשבת הסמיוטיקה הן באמנות הפלסטית ובקולנוע והן במדיום הנרטיבי ובו בזמן פסיכואנליטיקאים פוסטמודרניים כמו לקאן, לפלנש, פונטליס ובשלר ממשיכים לעבות את ערכם להבנת הסובייקטיביות.

 
 
 On Creativity in Art and Science 

ההיסטוריה האינטלקטואלית יודעת לספר על אינדיבידואלים שהשפיעו במחשבה פורצת דרך  על האופן בו אנו חושבים על המציאות: אמנים ומדענים כאחד. היסטוריה זו גם יודעת לספר כיצד אמנים שהולידו זרמים חדשים באמנות שאבו השראה מגילויים חדשים בתחום המדע.

במהלך הסמינר נתמקד בחידושים בתחום האמנות והמדע של המאה העשרים. כאן נתחקה אחר מקורות ההשראה הרעיוניים, האמנותיים והמדעיים של יוצרים כמו פיקאסו, בראק ודושאן בתחום האמנות הפלסטית, בקט וסטופרד בתחום אמנות התיאטרון, ואיטאלו קלווינו בספרות. במיוחד נבקש לראות כיצד רעיונות שצמחו באזורים אחרים של התרבות בכלל ובמדע בפרט פילסו דרך לתחום האמנות ושינו את טיבעה.

 
 
 Scandinavian Drama 

עיקרו של הסמינריון, ונושאי הרפרטים והעבודות הסמינריוניות, יעסקו במחזותיהם של הנריק איבסן הנורבגי (1828-1906) ואוגוסט סטרינדברג השבדי (1849-1912), כהתגלמויות של תהליכים מתנגשים בנפש  האדם המודרני, ושל גישות פסיכולוגיות שונות הנרמזות במחזות להבנת תהליכים אלה.  בד בבד ינותחו המחזות כדגמי-אב של המחזאות המערבית במאה העשרים. במכלול היצירה של איבסן, המיטלטלת בין שמרנות ליברלית לכמיהות למימוש עצמי בלתי מסויג, ובדרמה האקספרסיוניסטית של סטרינדברג הנקרע בין  היאחזות בעקרון המציאות לבין התמכרות לחלום ולשיגעון – אנו מוצאים את אחד המאפיינים הבולטים של מחזאות המאה העשרים: הדרמה כאוטוביוגרפיה מוצפנת  של נפש היוצר. מנקודת מוצא זו, ותוך מודעות לזיקות הגומלין בין היצירה האמנותית, למהפכות המדעיות, הטכנולוגיות, הפסיכולוגיות, החברתיות והפילוסופיות, ולמשבר האמונה בתקופת איבסן וסטרינדברג , ייבחנו ויודגמו בקורס ובעבודות הסטודנטים דרכי הייצוג של המבוכה הקיומית והקונפליקטים הפנימיים בהם שרויים הדמויות ועולם המחזה בכללותו כחלל התודעה הקיבוצית על רקע התפתחויות אלו.  במרכזה של בחינה זו יעמוד המעבר ממוסכמות סגנוניות "אובייקטיביות" כנטורליזם וריאליזם, לשפה דרמטית-תאטרונית סימבוליסטית ואקספרסיוניסטית "סובייקטיבית", המשקפת את תנועת הנפש. אנו נדון במחזות כפרטיטורות להפקות בימתיות, ולכן יתבקשו מגישי הרפרטים, במידת האפשר, להסתייע גם בהקרנת קטעים מהפקות בימתיות, קולנועיות וטלויזיוניות שונות.  במהלך הדיון נרפרר לדוגמאות מעטות מעבודתו של המחזאי והבמאי השבדי הנודע, אינגמר ברגמן, בן המחצית השנייה של המאה העשרים, ששאב את השראתו מיצירות איבסן וסטרינדברג.

 
 
 Aesthetics, Ethics and the Unconscious in the Arts 

הקורס ידון בקשר בין אסתטיקה לאתיקה והלא מודע ויצא מנקודת השקפה שמייצגת אותה הפילוסופית איליין סקרי. נלמד ייצוגים של הקשר בין הלא מודע לנשגב בעזרת ניתוחים לציור (רמברנדט, קורבה, מאנה, מאטיס, מנזל ועוד) וצילום (סטרות, ג'ף וול ועוד). ממבקר האמנות מייקל פריד נלמד על היחס של המתבונן ליצירת האמנות שמנסחת אותו הפילוסופיה של היומיום (קירקגרד). נקרא גם קטעים מספרה של רוזלינד קראוס על הלא מודע האופטי. נצפה בסרטים שמתבוננים ביצירת האמנות ובביוגרפיה של האמן דרך הדיון הפילוסופי באסתטיקה, האתיקה והלא מודע בחיי היומיום (פרידה קאלו, בסקיה, ז'ק ריווט ועד). ינותחו גם כתבים של פרויד ומאמרים של ולטר בנימין, אלכסנדר נחמס, לורה מאלוי וסטנלי קאוול. סקרי טוענת שהיופי משכפל את עצמו בעולם ולכן מעודד טעות בשיפוט האסתטי. אפשר לטעות ביחס ליפה—למצוא יופי בחיקוי פשוט או להדחיק חוויה אסתטית בנוכחותו של יופי עמוק ומתוחכם.  טעות בשיפוט האסתטי מוכיחה עד כמה חומרי העולם וכיצד נעלמים הצדדים המטאפיזיים של האובייקט והסובייקט בנוכחותו של היופי. אסתטיקה חושפת את הרגישות של העולם לפציעה ולחבלה וכך היא מחייבת את קיומו של המושג אתיקה—אף כי האתיקה עצמה מצויה מחוץ לכוחות הסנסוריים שלנו. נחקור גם יצירות ספרות שמדגישות את המתח בין המשיכה לאסתטיקה, לבין ההתגלות של אתיקה בעולם—החשוף לפגיעה שמקורה בפעילות תמידית, חבויה או גלויה, של הרוע.  בסיום נראה שגם לנימוסים יש ערך אסתטי ולעיתים שהרוע משתמש בהם לקידום מטרותיו כשהוא חבוי עמוק מאחורי שכבות על שכבות של גינונים והצדקות תרבותיות שחיי חברה מביאים ליחסים בינאישיים.

 
 
 Louder Than Words 

מעבדת חקר שבועית המציעה הרפתקה מעשירה למשתתפיה. במהלכה נקשור בין חוויה פעילה ולמידה שיתופית ובינן לבין ביטוי אמנותי והבעת עמדה בנושאי זהות, התנגדות, גבולות ומגבלות, למשל. בכל התכנסות נשלב התנסויות בתהליכי יצירה תוך חילוץ עצמות, שחרור הגוף והנעת איבריו. ההתנסויות יתקדמו תוך התייחסות להיבטים ממגוון שיחים עיוניים ולעקרונות מגישות אסתטיות מעשיות, שמשפיעים על פרקטיקות יצירתיות, מצד אחד, ועל אופני התבוננות ביצירות קיימות, מצד שני. 

 

 הרצון לחקור איך מרגיש הגוף כשהיד, הרגל או המותניים מתחילים לזוז, למשל, הסקרנות לנוכח התחושות שמעוררת תנועה ספונטנית כשהיא מלווה במלל וצליל, כמו גם העצמת נוכחותו של כל משתתף בהתכנסות לצד טיפוח רגשות האמון בין המשתתפים וחידוד הכרתם בחשיבות שיתוף הפעולה ביניהם לגיבוש הביטוי האישי והקבוצתי, יעמדו בבסיס ההתנסויות בגווני הפרקטיקה המעשית ויתוו את רשת הקשרים בינן לבין היבטים מטקסטים עיוניים שיידונו בצוותא. מושגים מגישות אסתטיות ותיאוריות ביקורתיות ישולבו בשיח הרפלקטיבי החווייתי של משתתפי מעבדת החקר. הם ילוו גם את הצפייה של המשתתפים כחוקרים שמתנסים ביצירות בין-תחומיות, ויפרשו בפניהם מתווה עקרונות ליצירה אישית.