תיאור הקורס:

מותו של ריינר ורנר פסבינדר בשנת 1982 סימן את תחילת גסיסתו של 'הקולנוע הגרמני החדש' (New German Cinema) שמטרתו המוצהרת היתה ליצור קולנוע גרמני אחר, ובעיקר שונה מזה של 'דור ההורים' והקשר שהיה לדור זה לפשעי המשטר הנאצי. בסוף אותו עשור, חוותה גרמניה שינוי היסטורי משמעותי לא פחות בדורותיה עם נפילת חומת ברלין, ומאוחר יותר, התפרקות המדינה המזרח גרמנית ואיחוד שני חלקיה של גרמניה לאחר 40 שנים. קורס זה עוקב אחר הקולנוע הגרמני שנוצר לאחר נפילת החומה, ומבקש לבחון איך והאם ניתן לראות קולנוע זה כקולנוע לאומי, זאת דרך הפרספקטיבה המחקרית הטרנסלאומית המבקשת לבחון את השינויים הכלכליים, הפוליטיים וההיסטוריים שגרמניה עברה, וכיצד תהליכים אלו שינו לא רק את מעמדה של גרמניה בתוך הקהילה האירופית, אלא גם הפכו על פיה את תעשיית הקולנוע שלה. כיום, כאשר מרבית היוצרים נסמכים על מימון ושיתופי פעולה חוצי גבולות, לאומים ויבשות, מערך השאלות שאותו יש להפנות כלפי הקולנוע הגרמני משתנה, מתוך ההבנה כי הקולנוע הגרמני, לאור ההיסטוריה הספציפית שלו הקשורה בעבותות להיסטוריה הלאומית של גרמניה, מהווה מקרה בוחן מייצג ומעניין במיוחד באשר לאפשרות קיומו של קולנוע לאומי. בתוך כך ייבחנו מספר טופוסים חוזרים בקולנוע הגרמני העכשווי, בחלוקה לשלוש חטיבות נושא, אשר באמצעותם דנים יוצרים שונים בסוגיות הרלוונטיות לתקופתם: מהו קולנוע לאומי בעידן של קופרודוקציות, נרטיבים היסטוריים והבעייתיות בהגדרת היסטוריה לאומית אחידה, הקולנוע ככלי לדיון בהיסטוריה ובגרמניה ה'מאוחדת', מהי זהות גרמנית והאם בכלל ניתן לדבר על זהות גרמנית אחת. לא פעם נראה כי התשובה לכך אינה טמונה באישוש הלאומיות הגרמנית, כי אם בפירוק התפיסה כי קיימת זהות גרמנית יחידה והחלפתה של זו באפשרות של ריבוי זהויות, או לחילופין, בהמנעות מודעת מהנסיון לקטלג את הזהות הגרמנית דרך הגדרות מקובעות. בין הנושאים שיידונו במהלך הקורס נזכיר את: המרחב של ברלין כמוקד לדיון בעיצוב דמותה של גרמניה ה'חדשה', האיחוד כאוטופיה והנוסטלגיה למזרח ('Ostalgie'), סרטי ה'מורשת' של גרמניה ושיווק ההיסטוריה הגרמנית לעולם, מהגרים, מיעוטים ופליטים ומקומם בקולנוע הגרמני של ימינו.