האוניברסיטה המודרנית, כפי שהתהוותה מאז תקופת הנאורות, ראתה את עצמה כמפתחת מחקר וידע המובילים לאמיתות בלתי תלויות, ושאפה להנחיל אמיתות אלו לסטודנטים. למול עוצמת השלטון, דעת הקהל, או הלחצים הכלכלים, האוניברסיטה ראתה את עצמה כמעין ספירה נפרדת המחויבת לגילוי עובדות על המציאות הטבעית והאנושית, ולפרשנות לא-מוטה של מציאות זו ללא מורא: מתוקף כך, גם זכו המרצים והמוסד למעמדם כאוטוריטה בעיני הסטודנטים. ואולם, תפיסה זו של היחס בין אמת לידע התערערה במהלך הזמן, ודומה כי הגיעה בתקופתנו אנו למשבר של ממש. ההוראה בכיתה, חומר הלימוד ורשימות הקריאה, והמחקר של המרצים נתפסים לא פעם כמוטים על ידי עמדה פוליטית וכמשרתים אותה, לא רק במדעי המדינה (והחברה והרוח באופן כללי), אלא אף בתחומים כגון לימודי אקלים וסביבה, פיזיקה, ורפואה. מושג האמת המדעית הולך ומתערער בתוך הקשר ציבורי בו יש מחלוקות פוליטיות עזות, תהליך המביא לניסיונות התערבות גוברים של המערכת השלטונית בהשכלה גבוהה מצד אחד, ולעיתים לביקורת ומודעות פוליטית גוברת של הסטודנטים מצד שני (פי שקורה בארה"ב, לדוגמה). מטרת הסמינר לבחון תהליכים אלו הן בהקשר המודרני הכללי, והן בהקשר הישראלי הספציפי