חיפוש חדש  חזור
מידע אישי לתלמיד

שנה"ל תשע"ח

  סוגת אלפרג' בעד אלשדה
  The Al-Faraj Al-Shidda (Relief After Hardship) Genre  
0631-2423-01
מדעי הרוח
סמ'  ב'1600-1800278 גילמןשיעור ד"ר שיח' אחמד חאלד
דרישות קדם   בחינה   רשימת התפוצה  
ש"ס:  2.0

סילבוס מקוצר

בשם הזה "אלפַרַג' בַּעְד אלשֶדַה" נקראו חיבורים רבים, ל- אלמדאאני, אבן אבי אלדיניא, אלאזדי, למעשה זה שם של סוג ספרותי שבו מהווה ספרו של השופט אלתנוח'י את גולת הכותרת, נתמקד בסדרת ההרצאות בחקר סגנונו והשפעתו וערכו החברתי והדתי וההיסטורי.

מגמתה המוצהרת של ספרות זו, כפי שנוסחה על ידי אלתַנוּחֵ'י עצמו, היא לחזק את ידיהם של הנתונים בצרה, ולנטוע בהם את האמון בישועה שתבוא משמים.

בין דת ל-"אדַבּ" ובין מציאות לאגדות נולדו ספורים מעניינים שמשקפים במידה מסוימת את האמת ההיסטורית ואת החיים והקשיים והאתגרים שעמדו מול האנשים מכל שכבות העם. ביסוד הספורים  מונחה אמונה דתית חזקה. האנשים המתייסרים בתלאת, חייהם להשליך את יהבם על אלוהים.

בין מסורות דתיות הקרובות ל-חדית' حديث (אבן אבי אלדניא ابن ابي الدنيا) לבין ספורים ספרותיים (אלתנוח'י  التنوخي ואלסיוטי السيوطي) ועד ליצירה  בערבית- יהודית (חיבור יפה מן הישועה). באיזו מידה לפנינו חווית שעשועים ובאיזו מידה ערך ספרותי ודתי?

Course description

The name al-Faraj baʿda al-shidda is the title of many works. Among the authors of works of this name we find al-Madāʾinī, Ibn Abī al-Dunyā and al-Azdī. It became the name of a literary genre, which reached its apex with the work of this name by the judge al-Tannūkhī. In a series of lectures we shall focus on the study of this work’s style and its social, religious and historical value.

The genre’s express aim, as formulated by al-Tannūkhī himself, is to encourage those in trouble and to inculcate a belief in divine salvation.

The encounter between religion and adab and between reality and legend gave rise to interesting stories which in a way reflect historical truth and the difficulties and challenges which people of all classes of society faced in their lives. The stories are based on strong religious faith: People in trouble must put their trust in God.

We shall look at ḥadīth-like religious traditions (Ibn Abī al-Dunyā), literary tales (al-Tannūkhī and al-Suyūṭī) and Judeo-Arabic compositions (Ḥibbur yafe min ha-yeshuʿa). To what extent are they meant to amuse, and to what extent do they have literary and religious value?

להצהרת הנגישות


אוניברסיטת ת