הליברליזם של השגשוג- פרופ' מנחם מאוטנר
בסמינר זה נבקש לקשור בין התיאוריה הפוליטית של הליברליזם לבין מדיניות תרבות החותרת להפצה נרחבת של אמנות ברמה גבוהה במימון המדינה.
הליברליזם המקובל בארצות המערב בעשורים האחרונים הוא "הליברליזם של האוטונומיה". הערך העליון של הליברליזם הזה הוא יכולתם של בני האדם לקבוע בעצמם ומתוכם את התכנים של חייהם. בסמינר זה נדון בסוג אחר של ליברליזם, שאותו אכנה "הליברליזם של השגשוג".
ראשיתו של הליברליזם הזה בהגותו של ג'ון סטיוארט מיל. מיל, שהושפע מהגותו של אריסטו ומהרומנטיקה הגרמנית של המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, הציע את מושג האינדיבידואליות, במקום מושג האינדיבידואליזם, כמושג מרכזי בליברליזם. אינדיבידואליות פירושה היכולת של אדם לפתח במידה המירבית את אישיותו, כלומר את היכולות האינטלקטואליות והמוסריות שלו. מיל גם נטש את האטומיזם של הליברליזם הקלאסי של המאה השמונה עשרה, וטען כי בני האדם מחוברים יחדיו על ידי חברה, וכי שגשוגו האישי של כל יחיד תורם לשגשוגם של כל שאר בני החברה. רעיונות חדשניים אלה של מיל פותחו שני דורות מאוחר יותר, בסוף המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים, על ידי שורה של הוגים הידועים כהוגי "הליברליזם החדש". הוגים אלה שאלו עצמם מה מתחייב כדי שאדם יהיה מסוגל לפתח את היכולות האינטלקטואליות והמוסריות שלו. תשובתם: נדרשים תנאי רקע נרחבים בתחומי הבריאות, החינוך, הדיור, הבטחת ההכנסה, ותנאי העבודה. הם ציפו אפוא מהמדינה להיות אקטיביסטית מאוד בתחום הזכויות
החברתיות; הניחו את היסודות למדינת הרווחה הבריטית של המאה העשרים; וקירבו מאוד את הליברליזם אל הסוציאל-דמוקרטיה. בשנות השלושים כתב ג'ון דיואי דברים דומים בארצות הברית. בסוף המאה העשרים כתבה במסגרות אלה מרתה נוסבאום, שטענה כי על המדינה ליצור את תנאי הרקע שיאפשרו לכל יחיד לפתח במידה המירבית את היכולות האנושיות המגוונות שלו, כדי שיוכל לחיות חיים שמתממש בהם "כבוד האדם". בחלק הראשון של הסמינר נדון בהגותם של הוגים אלה.
בחלק השני של הסמינר אטען כי אם מקבלים את הקביעה שהחיים הטובים הם חיים של פיתוח היכולות האינטלקטואליות והמוסריות של האדם, כי אז נובע מכך שעל המדינה הליברלית למלא תפקיד אקטיבי בתמיכה בייצור של אמנות ברמה גבוהה ובהפצה של אמנות כזו. נבחן חמש קביעות העולות מהספרות באשר לפשרה של חוויית צריכת האמנות: רכישת חכמה; רכישת תובנות; היכולת לפתח חשיבה פוליטית אופוזיציונית; חינוך מוסרי; נוחם והשתחררות מהקיום היום-יומי המדכא. אטען כי מארבעת הקביעות הראשונות עולה שצריכה של אמנות ברמה גבוהה מובילה לפיתוח היכולות האינטלקטואליות והמוסריות של האדם, ושתפקיד המדינה אפוא הוא ליצור את תנאי הרקע ליצירה ולהפצה הנרחבים של אמנות כזו. נבחן את השאלה אם השוק מסוגל להביא ליצירה של אמנות ברמה גבוהה. בעקבות כתביהם של אנשי "אסכולת פרנקפורט" וכתביהם של הוגים אחרים, נשיב על שאלה זו בשלילה. נבחן את מדיניות התרבות של מדינות המערב בעשורים האחרונים; נצביע על הכשלונות החוזרים ונשנים של מדיניות זו להשיג את יעדייה העיקריים (הפצת אמנות ברמה גבוהה לאזרחים רבים ככל האפשר), ונציע דרכים שבהן מדיניות תרבות ראויה תוכל להצליח בפעולתה, בכל זאת.
מרכיבי הציון: ניירות עמדה 30%, עבודה מסכמת 70%.
הסמינר מזכה ב-4 ש"ס.