חיפוש חדש  חזור
מידע אישי לתלמיד

שנה"ל תשע"ז

  בין עברית לערבית - ספרות, היסטוריה, תרבות, לשון, זהות
  Between Hebrew and Arabic ? Literature, History, Culture, Language, Identity  
0680-3275-01
מדעי הרוח | ספרות
סמ'  ב'1000-1200002 רוזנברגשיעור ד"ר בהר אלמוג
ש"ס:  2.0

סילבוס מקוצר

לאורך דורות ארוכים עמדה התנועה שבין העברית לערבית במרכז הספרות היהודית, וכן השפיעה על הספרות הערבית בכללותה, וגם על הספרות האיסלאמית. תנועה זו ביטאה מגמות ספרותיות ותפיסות זהותיות, ולעיתים גם השפעות תיאולוגיות: נקודת המוצא של הקורס תהיה מפעלו הספרותי של רס"ג במאה העשירית, והכנסת הסוגות הספרותיות הערביות אל העברית ואל היהדות, התחלת הכתיבה היהודית בערבית-ספרותית, ותרגום המקרא לערבית (התפסיר), וכן מפעלו הפואטי של דונש בן לברט והכנסת המשקל הערבי לשירה העברית. בתחילת הקורס נבחן יוצרים שונים בימי הביניים שנעו בין השפות והתרבויות, ביצירה ובתרגום, ובהמשך הקורס נדון במעברים אלו במאה ה-20, הן בספרות המזרחית, וביוצרים יהודים שהמשיכו ליצור בערבית במאה ה-20, והן בספרות הפלסטינית, וביוצרים פלסטינים כותבי עברית במחצית השניה של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21. 

 דרישות הקורס:

1.                  הגשת שני דפי תגובה (כל תגובה בין עמוד אחד לשניים) על חומר הקריאה לאורך הקורס (ההגשה בתחילת השיעור בדף מודפס, או לפני השיעור באי-מייל).

2.                  הגשת עבודת בית ארבעה שבועות לאחר סיום הקורס.

 מבנה הציון: שני דפי תגובה: 20% (כל דף 10%), עבודת בית: 80%.

Course description
The movement between Hebrew and Arabic is not new to the twentieth century, as it stood for many generations at the center of Jewish literature. Over centuries, movement between Hebrew and Arabic expressed literary tendencies, and perceptions of identity, and sometimes also theological influences: one starting point to examining these relations within Judaism is the extensive literary project of Rabbi Sa’adia Gaon in the tenth century, and the poetic enterprise of Dunash Ben Labrat. One earlier point of cotact is the Jews who lived in the Arab peninsula before Islam, and some of them, like the Jewish-Arab poet A-Samawal Ibn Adiya, were central poets of the Jahiliya age. The movement from Hebrew into Arabic and vice versa underwent great changes over the centuries, yet continuously remained central to all Jewish communities in the Arab world, through secular and religious works in Judeo-Arabic and translations between languages: from the philosophical works of Rabbi Judah Halevi and Maimonides, through translators as Rabbi Judah Alharizi and the Ibn Tibbon family, to the last centuries. In the twentieth century, with the rise of the Jewish and the Arab national movements, both cultures saw a steady rise of the wish to “purify” the national culture and language in order to reflect a homogenous nation, be it Arab or Jewish. Some of the writers continued to write in literary Arabic in Israel; some gradually moved from Arabic to Hebrew;  and some stopped writing or publishing altogether. Thus many writers from the Jewish communities of the Arab world – first generation immigrants, and even more later generations – developed an ambivalent outlook towards their Arab-Jewish cultural heritage, beginning with the colonial encounter and intensifying while in Israel. In this course we seek to map out the relationship between Hebrew and Arabic in the writing of authors from the Jewish communities in the Arab world up to the twentieth century, who wrote either in Hebrew (rabbinical or Israeli) or in Arabic (Judeo-Arabic or literary Arabic), and to examine it also in relation to Palestinian writers writing in Hebrew in the 20th century and the beginning of the 21st century.
סילבוס מפורט

מדעי הרוח | ספרות
0680-3275-01 בין עברית לערבית - ספרות, היסטוריה, תרבות, לשון, זהות
Between Hebrew and Arabic ? Literature, History, Culture, Language, Identity
שנה"ל תשע"ז | סמ'  ב' | ד"ר בהר אלמוג

סילבוס מפורט/דף מידע

תיאור הקורס מורחב

לאורך דורות ארוכים עמדה התנועה שבין העברית לערבית במרכז הספרות היהודית, וכן השפיעה על הספרות הערבית בכללותה, וגם על הספרות האיסלאמית. תנועה זו ביטאה מגמות ספרותיות ותפיסות זהותיות, ולעיתים גם השפעות תיאולוגיות: נקודת המוצא של הקורס תהיה מפעלו הספרותי של רס"ג במאה העשירית, והכנסת הסוגות הספרותיות הערביות אל העברית ואל היהדות, התחלת הכתיבה היהודית בערבית-ספרותית, ותרגום המקרא לערבית (התפסיר), וכן מפעלו הפואטי של דונש בן לברט והכנסת המשקל הערבי לשירה העברית.

לאורך הקורס נבחן יוצרים שונים בימי הביניים שנעו בין השפות והתרבויות: המשורר סמואל בן-עדיה (בן עידן הג'אהליה), ר' משה אבן עזרא (וספר הפואטיקה שלו, ספר העיונים והדיונים, שנכתב בערבית), ר' יהודה הלוי (שירתו שלו, ספר הפילוסופיה שלו בערבית-יהודית, "הכוזרי", ותרגומיו לאלמותנבי), ר' יהודה אלחריזי שכתב שירה ומקאמות הן בערבית והן בעברית, ותרגם את מקאמות אלחרירי, ואת "מורה נבוכים" של הרמב"ם לעברית, ומשפחת המתרגמים אבן-תיבון שהעבירו יצירות רבות מן הערבית אל העברית.

גם בדורות האחרונים היתה התנועה שבין הערבית לעברית מרכזית ליוצרים רבים, רובם יהודים מהעולם הערבי ופלסטינים בישראל: יצחק יחזקאל יהודה (בעל אוסף הפתגמים הרחב מערבית 'משלי ערב'), יוסף מיוחס (ואיסופו ותרגומיו לעברית של סיפורים בעל-פה בקרב פלסטינים הקשורים למקורות המקראיים), יצחק שמי (סופר עברי יליד חברון שהוגדר על ידי סלים תמרי כאחד הסופרים הפלסטינים הראשונים), יהודה בורלא, הפייטן ר' דוד בוזגלו (שכתב בעברית רבנית, ארמית וערבית-יהודית-מרוקאית), שמעון בלס וסמי מיכאל (שהחלו בכתיבה בערבית ועברו אל העברית), יצחק בר-משה וסמיר נקאש (סופרים יהודים ילידי עיראק שהתמידו עד מותם בכתיבה בערבית), ששון סומך (חוקר ספרות ערבית מודרנית ומתרגם מספרות זאת), ארז ביטון (שמשלב בכתיבתו ערבית-מרוקאית אל תוך העברית), וכן יוצרים פלסטינים רבים שכותבים בעברית, חלקם לצד כתיבה גם בערבית או תרגום בין השפות: עטאללה מנצור, נעים עריידי, אנטון שמאס, סלמאן מצאלחה, סייד קשוע ואיימן סיכסק.

נבחן מגמות אלו מבחינה ספרותית וזהותית, ונעמוד על היסטוריית התרגומים שבין העברית לערבית, בשני כיווניה.

 

תכנית השעורים של הקורס:

  1. מבוא

על הערבית כשפה יהודית ועל העברית כשפה ערבית, בין הערבית-הספרותית, הערבית-היהודית, העברית הרבנית והעברית הישראלית. המשורר א-סמואל אבן עאדיא, שמואל בן עדיה, בן עידן הג'אהליה, מפעלו הספרותי של רבי סעדיה גאון במאה העשירית, והכנסת הסוגות הספרותיות הערביות אל העברית ואל היהדות, התחלת הכתיבה היהודית בערבית-ספרותית, ותרגום המקרא לערבית (התפסיר), וכן מפעלו הפואטי של דונש בן לברט והכנסת המשקל הערבי לשירה העברית.

קריאה בשיעור:

השיר "הלַאמִיָּה" לא-סמואל אבן עאדיא.

תפסיר רס"ג, פרשת בראשית.

  1. השירה הערבית והשירה העברית

בשיעור זה נקראה בספר הפואטיקה של ר' משה אבן עזרא, ספר העיונים והדיונים, שנכתב בערבית-יהודית, את תיאורו על השפעת השירה הערבית על השירה העברית.

קריאת חובה:

"שירת ישראל", ר' משה אבן עזרא, "כתאב אלמחאצ'רה ואלמד'אכרה" (ספר העיונים והדיונים) ירושלים, תשל"ה.

  1. ר' יהודה אלחריזי

נעיין בתרגומו של ר' יהודה אלחריזי למקאמות אלחרירי מערבית לעברית, שקיבלו את השם "מחברות איתיאל", ובספר המקאמות שלו, "ספר התחכמוני".

קריאת חובה:

"תחכמוני", ר' יהודה אלחריזי, מהדורת יוסף יהלום ונאויה קצומטה, מכון בן-צבי, תש"ע.

  1. ערבית-יהודית כלשון יצירה של נשים יהודיות

לאורך רוב הדורות, ודאי שמחתימת המשנה ועד סוף המאה ה-19, היה לימוד עברית על פי רוב פריבילגיה של גברים יהודיים, ולכן רוב יצירתן של נשים היתה בלשונות היהודים, ורוב יצירתן של הנשים בקהילות היהודיות בעולם הערבי בערבית-יהודית.

קריאת חובה:

"מה אמר לך המוות כאשר בא?", ורד מדר, פעמים, גיליון 103, תשס"ה, עמ' 54-5.

  1. יוסף מיוחס

נעיין בתרגומיו-עיבודיו של יוסף מיוחס בראשית המאה ה-20 לסיפורים האיסלאמיים על נביאי התורה, תרגומים שנעשו ממסורות פלסטיניות שבעל-פה וממסורת הכתיבה האיסלאמית הנרחבת בהקשר זה.

קריאת חובה:

"אגדות התורה", יוסף מיוחס, הוצאת דביר, תרפ"ח, 1927.

  1. "נקמת האבות": יצחק שמי

בשיעור זה נקרא בנובלה "נקמת האבות" של יצחק שמי, סופר עברי יליד חברון שהוגדר על ידי סלים תמרי כאחד הסופרים הפלסטינים הראשונים.

קריאת חובה:

"נקמת האבות", יצחק שמי, 1921.

  1. "אָרְגְּבּ יָא לְעָאלִי": ר' דוד בוזגלו

בשיעור זה נכיר את הפייטן ר' דוד בוזגלו, שפעל רוב חייו במרוקו, נקרא במספר מפיוטיו, שאותם כתב בעברית רבנית, בארמית ובערבית-יהודית-מרוקאית, ונשמע גם ביצועים מוזיקליים של פיוטיו, ונדון במקומו של הפיוט במאה העשרים ובפייטנים אחרים במאה העשרים (ר' שלם רדאעי, אשר מזרחי, דוד צמח).

קריאת חובה:

"שירי דודים השלם", ובתוכו שירי ר' דוד בוזגלו, ערך: רבי מאיה אלעזר עטיה.

פסק הלכה של הרב עובדיה יוסף על מקומה של המוזיקה הערבית בשירת הקודש היהודית.

מאיר בוזגלו, "סאלים, חיים ודוד: וריאציות של שכחה", תיאוריה וביקורת 22, אביב 2003, עמ' 171-184.

  1. ממזרח שמש: ז'קלין כהנוב

יצירתה של ז'קלין כהנוב נכתבה באנגלית, בניגוד לרוב היצירות לאורך הקורס שנכתבו בערבית ספרותית, ערבית-יהודית, עברית רבנית ועברית ישראלית; אך דווקא דרך השימוש של ז'קלין כהנוב בלשון קולוניאלית נבחן את מאבק הלשונות, בין השפות המסורתיות (העברית הרבנית והערבית-היהודית), השפות הלאומיות (הערבית הספרותית והעברית הישראלית) והשפות הקולוניאליות (אנגלית וצרפתית) במפנה המאה ה-20 בקהילות היהודיות בעולם הערבי, ונוכחות שאלות אלו גם בישראל.

קריאת חובה:

"ממזרח שמש", ז'קלין כהנוב, יריב בשיתוף הדר, תל-אביב, 1978.

  1. "והוא אחר": שמעון בלס

בשיעור זה נקרא בנובלה של שמעון בלס "אִיָה" (בתוך הקובץ "אותות הסתיו"), ונדון במעבר מכתיבה בערבית לעברית, בהתקבלות ובדחייה של בלס בתוך הספרות העברית, ובקטגורית ספרות מזרחית, ספרות עדתית ויהודים-ערבים.

קריאת חובה:

"אותות הסתיו" שמעון בלס, זמורה ביתן, 1992, עמ' 50-9.

  1. "ליל הערבה": סמיר נקאש

בשיעור זה נקרא בנובלה "ליל הערבה", שכתב סמיר נקאש, יליד עיראק, בערבית, בישראל בסוף שנות השבעים, ונדון בהיגיון הלאומי של שפה אחת, במסורת היהודית-ערבית ומסורת הכתיבה היהודית בערבית (בתוך ההקשר הדתי המסורתי והקשר הספרות העיראקית המודרנית), ובגורלה של מסורת זאת בהקשר הישראלי במאה ה-20.

קריאת חובה:

"יום שתבל הרתה והפילה בו", סמיר נקאש, ספריית פועלים, 1985, עמ' 170-123.

  1. "בגדאד, אתמול": ששון סומך

נקרא בזיכרונותיו של פרופ' ששון סומך, חוקר הספרות הערבית (במחקריו על נגיב מחפוז) ומתרגם שירה וסיפורת מערבית לעברית.

 קריאת חובה:

"בגדאד, אתמול", ששון סומך, הקיבוץ המאוחד, 2004.

"ימים הזויים", ששון סומך, הקיבוץ המאוחד, 2008.

  1. יהודים-ערבים

נדון בקשר של היהודים לתרבות הערבית, ובמושג יהודים-ערבים שבו השתמשו פרופ' ששון סומך והסופרים שמעון בלס וסמיר נקאש כדי לתאר את עצמם ותרבותם.

קריאת חובה:

"מיהו יהודי-ערבי? עיון משווה בתולדות השאלה, 1880–2010", ליטל לוי, תיאוריה וביקורת, גיליון 39-38, חורף.

  1. "ערבסקות": אנטון שמאס

הסופר אנטון שמאס, יליד הכפר פאסוטה שבגליל, פעל כסופר הן בערבית והן בעברית, והן כמתרגם בין השפות. דרך הקריאה בספרו נדון בקשרים שבין המצב היהודי-הערבי והמצב הפלסטיני-ישראלי, ואפשרויות הייצוג של הזהות הפלסטינית בתוך העברית.

קריאת חובה:

"ערבסקות", אנטון שמאס, עם עובד, 1986.

  1. "האופסימיסט": אמיל חביבי

בשיעור זה נכיר את כתיבתו של אמיל חביבי, אשר תורגמה לעברית על-ידי אנטון שמאס, אבל כבר במקורה בערבית מצויה בדיאלוג עם העברית ועם הישראליות.

קריאת חובה:

"האופסימיסט: הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאאל", אמיל חביבי, מערבית לעברית: אנטון שמאס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.

  1.  מחמוד דרוויש

בשיעור זה נקרא בשיריו של מחמוד דרוויש, ונעמוד על הדיאלוג שלהם עם הקורא העברי.

קריאת חובה:

שירים מתוך "למה עזבת את הסוס לבדו" (אנדלוס, 2000) ו"מצב מצור" (אנדלוס, 2002).

  1. סייד קשוע

בשיעור נקרא מבחריו מטוריו של סייד קשוע בעיתון "הארץ", ונדון במעברים שבין עברית לערבית, ובמקומה של סאטירה בין השפות.

קריאת חובה:

מבחר מטוריו של סייד קשוע בעיתון "הארץ".

  1. אני אמירה בת סלימה: אמירה הס

בשיעור זה נקרא בשירתה של אמירה הס, ונדון ביחסים הבין-דוריים של הורים וילדים בהגירה, בזהות מגדרית, בדיבור, בשתיקה ובקדושה.

קריאת חובה:

"וירח נוטף שגעון", אמירה הס, עם עובד, 1984.

  1. אנא מן אלמגרב: ארז ביטון

בשיעור זה נפגוש את שירתו של ארז ביטון, שספרו הראשון, "מנחה מרוקאית", התפרסם ב-1976, ונדון בעירוב השפות בשירתו (עברית וערבית), בתנועה בין הפריפריה למרכז, בהגירה, במחאה, בקול הגברי והנשי, ובמקומם של הפיוט והעיוורון.

קריאת חובה:

"תמביסרת – ציפור מרוקאית", ארז ביטון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.

 

 

 

קריאת רשות מחקרית:

·         Alcalay 1993: Ammiel Alcalay, After Jews and Arabs: Remaking Levantine Culture, University of Minnesota Press: Minneapolis.

·         Alcalay 1996: Ammiel Alcalay (Editor), Keys to the Garden – New Israeli Writings, City Lights Books, San Francisco.

·         Lital Levy (2014), Poetic Trespass – writing between Hebrew and Arabic in Israel/Palestine, Princeton University Press.

·         אדוארד סעיד (2000) אוריינטליזם עם עובד.

·         שלמה סבירסקי (1980) לא נחשלים אלא מנוחשלים הוצאת ברירות

·         אמנון רז-קרקוצקין (1994). "גלות בתוך ריבונות לביקורת שלילת הגלות בתרבות הישראלית-חלק שני" מתוך: תיאוריה וביקורת, 5, 113-130, מכון ון-ליר בירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב.

·         חבר ח., שנהב י. ומוצפי-האלר פ. (עורכים) (2002) מזרחים בישראל הוצאת הקיבוץ המאוחד.

·         יהודה שנהב (2003), היהודים-הערבים לאומיות, דת ואתניות, הוצאת: עם עובד, תל אביב.

·         לב חקק (תשמ"א), עליונים וירודים: דמותם של יהודי המזרח בסיפור העברי הקצר, קרית ספר: ירושלים.

·         לב חקק (תשמ"ה), פרקים בספרות יהודי המזרח במדינת ישראל, קרית-ספר: ירושלים.

·         לב חקק (תשס"ג), ניצני היצירה העברית החדשה בבבל, המכון לחקר יהדות בבל: אור יהודה.

·         ראובן שניר (2005) ערביות, יהדות, ציונות – מאבק זהויות ביצירתם של יהודי עיראק, מכון בן צבי, ירושלים.

·         משעני דרור (2006) בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד, עם עובד, תל-אביב.

·         מתי שמואלוף ונפתלי שם-טוב (עורכים) (2007) תהודות זהות עם עובד.

·         מאיר בוזגלו (2008) שפה לנאמנים, הוצאת כתר.

  • חנן חבר (תשס"ז), הסיפור והלאום : קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית, רסלינג: תל אביב

·         קציעה עלון (2011) אפשרות שלישית לשירה – עיונים בפואטיקה מזרחית, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

·         קציעה עלון (2014) שושנת המרי השחורה – קריאות בשירה מזרחית, הוצאת מודן.

·         יוחאי אופנהיימר (2012), מה זה להיות אותנטי – שירה מזרחית בישראלית, הוצאת רסלינג.

·         יוחאי אופנהיימר (תשע"ד), מרחוב בן-גוריון לשארע אל-רשיד – על סיפורת מזרחית, הוצאת בן צבי, ירושלים.

·         קציעה עלון ויוחאי אופנהיימר (2014), אנא מן אלמגרב – קריאות בשירת ארז ביטון, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

·         קציעה עלון (2016, עורכת), עדות היופי וחוקת הזמן – על שירתה של אמירה הס, מאמרים ושיחות, הוצאת גמא.

 

רשימת ספרי קריאה לבחירה:

  • שמעון בלס (1998) תל-אביב מזרח הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • סמי מיכאל (1973) שווים ושווים יותר.
  • אלבר ממי (1966) נציב המלח  הוצאת עם עובד
  • סמי שלום-שטרית (עורך) (1999) מאה שנים, מאה יוצרים הוצאת בימת קדם לספרות.
  • אלברט סויסה (1990) עקוד, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, תשנ"א.
  • רונית מטלון (1994) זה עם הפנים אלינו הוצאת עם עובד.
  • רוני סומק (1996) גן עדן לאורז – מבחר 1976-1996, הוצאת זמורה ביתן, תל-אביב.

להצהרת הנגישות


אוניברסיטת ת