הניסיון לאפיין את ה"מתודה המדעית" היה פרויקט מחקר מרכזי בפילוסופיה של המדע לפחות מאז פרנסיס בייקון (1561-1626). בשנות ה- 70 של המאה ה-20 – לאחר המהפכה הקוניאנית והתעצמות הנטורליזם וההיסטוריציזם בפילוסופיה של המדע (ובכלל) – פאול פייראבנד (1924-1994), בסגנונו הפרובוקטיבי והלעומתי, תקף את עצם ההנחה שישנה מתודה כזו. באותה תקופה פייראבנד תאר את עמדתו כ"אנרכיזם אפיסטמולוגי" ויצא כנגד כל ניסיון לבנות תיאוריות של מדע/ידיעה. בקורס זה ננסה להבין מהי אנטי-תיאוריה במדע, האם/כיצד אנטי-תיאוריה שונה מפלורליזם (עמדה נוספת שמיוחסת לפייראבנד), והאם/מדוע גישות אנטי-תיאורטיות עשויות להיות אטרקטיביות. גישתנו לשאלות אלו תהיה השוואתית: במקביל לדיוננו במדע נבחן עבודות בנושאי אנטי-תיאוריה/פלורליזם/פרטיקולריזם באתיקה וננסה לראות אם הדיונים בפילוסופיה של המוסר עשויים לשפוך אור על דיונים בעלי אופי דומה בפילוסופיה של המדע/אפיסטמולוגיה (ולהפך).