ב-1820 כתב הבנקאי היהודי-הגרמני אברהם מנדלסון לבתו פאני במלאת לה 15 שנים: "המוזיקה תהיה כנראה מקצועו של פליקס. עבורך יכולה וצריכה [המוזיקה] להיות בבחינת עיטור אך לעולם לא שורש הווייתך ומעשייך... שמחתך בשמחתו של פליקס מוכיחה שלוּ את במקומו, היית זוכה להכרה דומה לשלו. הישארי נאמנה לערכים אלה, הם נשיים, ורק כל מה שנשי באמת הוא בבחינת עיטור לבנות מינך."

 הסיפור של פאני הנזל-מנדלסון הוא רק אחד מסיפורי החיים והקריירה של נשים כשרוניות שעסקו בהלחנה, מקצוע שנחשב בתקופתן "גברי". לעומתה, אחיה פליקס שהיה צעיר ממנה בשלוש שנים זכה לחינוך רחב מזה שלה, ויצא "לכבוש" את אירופה כשפניו למשרות נחשקות, לשכר נאה ולהכרה בינלאומית. פאני נשארה בבית בברלין ומצאה דרכים יצירתיות ואסטרטגיות משלה להשמיע את קולה המקצועי.

 הסמינר יעסוק בחייהן וביצירותיהן של מלחינות נבחרות, ובתהליכים שעברו בדרך להכרה אישית ומקצועית. נאזין ליצירות שלהן ונלמד להבין אותן הן מבחינה צורנית והן מבחינת המשמעויות הנובעות מהן בהקשר של התרבות והתקופה בה נוצרו. כדי לקבל תמונה מלאה נקשיב גם ליצירות של מלחינים מפורסמים בני תקופתן וננסה להבין עד כמה (אם בכלל) אפשר לדבר על דמיון ושוני ביצירות מוזיקליות על רקע מגדרי?  האם ניתן להבחין בקול נשי לעומת קול גברי? או שמא היצירה בכלל והמוזיקה בפרט הן אנדרוגיניות?