סילבוס הקורס פסיכואנליזה משקספיר עד הוליווד - תשע"ה, פקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת ת"א

שנה"ל תשע"ה

פסיכואנליזה משקספיר עד הוליווד
Psychoanalysis From Shakespeare to Hollywood

0680-5141-01

מדעי הרוח | ספרות


סמ' א'	1400-1800	'א	361א	גילמן - מדעי הרוח	סמינר	ד"ר אלפנדרי עידית

D:\Inetpub\shared\yedion\syllabus\06\2014\0680\0680514101_desc.txt סילבוס מקוצר בספר מכונן בתחום המחקר של הטרגדיה השיקספירית, טוען ג'. ו'. קאנינגהם שטרגדיה מוגדרת על ידי סוג הפעולה שהיא מציגה ושהאפקט של טרגדיה הוא תוצאה ישירה של הפעולות שהיא מציגה וזאת למרות שהתוקף של האפקט יכול להיות תלוי בשיקול דעת. קאנינגהם איתן בדעתו שהאפקט הוא של פחד, צער והשתאות. קאנינגהאם מבין שקביעה זו ממסדת אסתטיקה מאוד גסה אבל זו האסתטיקה שאריסטו ממסד אותה בפואטיקה והיא האסתטיקה של שיקספיר. עוד מוסיף קאנינגהאם שזו אסתטיקה אמיתית. הסמינריון יצא מנקודת הנחה קלאסית זו לגבי האסתטיקה של הטרגדיה השיקספירית ויאמץ גם את ההגדרה הקלאסית של קומדיה ויראה כיצד היא רלוונטית לקומדיה השיקספירית. ובכל זאת, נשתמש במושגים מודרניים כדי לבדוק האם טרגדיה מצויה רק באפקט הרגשי שיש לפעולה על הצופה? נראה שיש בדמויות עצמן משהו שמחשבה פסיכואנליטית ופילוסופית יגדירו כטרגי. אי האפשרות של המלך ליר להביע אהבה ולהפנים מילות אהבה מובילה את המחזה לסוף טרגי שכולל אלימות ואילמות. אותלו מטיל ספק בעצמו ובנאמנות של אשתו והספקנות מייצרת עולם טרגי. כאן נראה שהפילוסופיה הקרטזיאנית, כמו הפסיכואנליזה, טוענות שהספקנות היא דבר שאפשר לרפא אותו ולהאמין מחדש בכך שאני קיים. לגבי הקומדיה נשאל שאלות על זהות מפני שבז'אנר זה חיפוש הזהות שווה לחיפוש אחר האושר והמילים ששיקספיר בוחר להשתמש בהן ממסדות שפה של יומיום שיכולה ללמד אושר מהו. נצפה בסרטים מהמלודרמה ההוליוודית שמשתמשים במבנה של הטרגדיה השיקספירית כדי להציג דמויות – של נשים בעיקר – שרוכשות סמכות לפעול מתוך שנאה כדי להביס ניסיונות של בעל, בת או אם לפרום את העצמי שלהן ולגרום להן להטיל ספק בביוגרפיה שלהן. נראה גם סרטים הוליוודיים שמשתמשים במבנה של הקומדיה השיקספירית כדי ליצור עולמות שבהם חיפוש האושר עובר דרך מסע למקומות שדומים ליער המכושף בחלום ליל קיץ, לדוגמא, כדי למצוא את שלוות הנפש והמרחק הנכון מהעיר הדרושים להתאהבות מחדש. כמו כן, נצפה בקטעים מאדפטציות של מחזות שיקספיריים לקולנוע. נקרא גם נובלות מהמאה התשע-עשרה שהפן המלודרמטי שלהן שואב מהטרגדיה השיקספירית וגם סיפורים מהמאה ה 20 שמנסחים מחדש את התנאים שבהם כאב נתפס כטרגי, לא מלודרמטי, למרות שהוא אישי, לא ממלכתי. בסמינריון ננתח ציורים שמייצגים את הגוף באופנים שאפשר ליחס להם כוח להבטיח לצופה אושר. כמו כן נלמד טקסטים פסיכואנליטיים מרכזיים מפרויד ולקאן ועד מלאני קליין וויניקוט וננתח מאמרים של פילוסופים כגון סטנלי קאוול וז'יל דלז. חובות הסמינריון: רפרט בכיתה שלא יעלה על 5 עמודים (בעל פה או בכתב, תלוי במספר הנרשמים לקורס) ועבודה סמינריונית שלא תעלה על 15 עמודים. מי שמסיים את הקורס עם עבודת רפרט יתבקש להרחיב את הרפרט שהוגש במהלך הסמסטר ל 10 עמודים. Course description Course description: In a founding book of this field of research J. V. Cunningham argues that tragedy is defined by the kind of action that it presents and that the tragic affect comes as a direct result of these actions despite the fact that affect is also dependent on reasoning. Cunningham is convinced that the affect is of woe, sorrow and wonder. This assertion institutes a crude aesthetics but this is the aesthetics that Aristotle institutes in the Poetics and it is Shakespeare's aesthetics. This is also a true aesthetics. The seminar will begin from this classical understanding of the aesthetics of the Shakespearian tragedy and will embrace the classical definition of comedy and show that it is relevant to Shakespearian comedy. Yet, we will use modern concepts to verify if tragedy is found only in the affect that action has on the viewer? We will see that the characters contain pain, sorrow and wonder that guide their actions in the world and psychoanalysis and philosophy will define such feelings as tragic. King Lear's inability to express love and to internalize words of love leads the play to a tragic end that comprises muteness and violence. Othello doubts himself and his wife's loyalty and his doubt produces a tragic world. Cartesian philosophy, like psychoanalysis will show that it is possible to be cured from doubts and to believe that "I think therefore I am." In relation to comedy we will ask questions about identity because for this genre the search for one's identity is identical to the search for happiness. Shakespeare uses everyday language that teaches the characters to be happy. We will watch films from the Hollywood melodrama that uses the structure of Shakespeare's tragedy to present characters—mostly women—that acquire authority through hatred and the need to defy attempts of a husband, a mother or a daughter to undo their individuality, doubt their own biography. We will watch Hollywood films that use the structure of Shakespeare's comedy to create worlds in which the search for happiness takes the form of a voyage to places such as the bewitched forest of A Midsummer Night’s Dream, for example, in order to find peace of mind, away from the city, and fall in love, for the second time. We will watch adaptations of Shakespearian plays to film. We will read novellas from the nineteenth century in which the melodramatic aspect borrows from classical tragedy. We will also read texts from the twentieth century in which tragedy appears as personal, not stately. We will analyze paintings that represent the body in ways that promises happiness to the viewer. We will read psychoanalytical texts by Freud, Lacan, Klein, Winnicott, and Mitchell and we will interpret articles of Stanley Cavell and Gilles Deleuze.

ש"ס: 4.0

סילבוס מקוצר

בספר מכונן בתחום המחקר של הטרגדיה השיקספירית, טוען ג'. ו'. קאנינגהם שטרגדיה מוגדרת על ידי סוג הפעולה שהיא מציגה ושהאפקט של טרגדיה הוא תוצאה ישירה של הפעולות שהיא מציגה וזאת למרות שהתוקף של האפקט יכול להיות תלוי בשיקול דעת. קאנינגהם איתן בדעתו שהאפקט הוא של פחד, צער והשתאות. קאנינגהאם מבין שקביעה זו ממסדת אסתטיקה מאוד גסה אבל זו האסתטיקה שאריסטו ממסד אותה בפואטיקה והיא האסתטיקה של שיקספיר. עוד מוסיף קאנינגהאם שזו אסתטיקה אמיתית. הסמינריון יצא מנקודת הנחה קלאסית זו לגבי האסתטיקה של הטרגדיה השיקספירית ויאמץ גם את ההגדרה הקלאסית של קומדיה ויראה כיצד היא רלוונטית לקומדיה השיקספירית. ובכל זאת, נשתמש במושגים מודרניים כדי לבדוק האם טרגדיה מצויה רק באפקט הרגשי שיש לפעולה על הצופה? נראה שיש בדמויות עצמן משהו שמחשבה פסיכואנליטית ופילוסופית יגדירו כטרגי. אי האפשרות של המלך ליר להביע אהבה ולהפנים מילות אהבה מובילה את המחזה לסוף טרגי שכולל אלימות ואילמות. אותלו מטיל ספק בעצמו ובנאמנות של אשתו והספקנות מייצרת עולם טרגי. כאן נראה שהפילוסופיה הקרטזיאנית, כמו הפסיכואנליזה, טוענות שהספקנות היא דבר שאפשר לרפא אותו ולהאמין מחדש בכך שאני קיים. לגבי הקומדיה נשאל שאלות על זהות מפני שבז'אנר זה חיפוש הזהות שווה לחיפוש אחר האושר והמילים ששיקספיר בוחר להשתמש בהן ממסדות שפה של יומיום שיכולה ללמד אושר מהו. נצפה בסרטים מהמלודרמה ההוליוודית שמשתמשים במבנה של הטרגדיה השיקספירית כדי להציג דמויות – של נשים בעיקר – שרוכשות סמכות לפעול מתוך שנאה כדי להביס ניסיונות של בעל, בת או אם לפרום את העצמי שלהן ולגרום להן להטיל ספק בביוגרפיה שלהן. נראה גם סרטים הוליוודיים שמשתמשים במבנה של הקומדיה השיקספירית כדי ליצור עולמות שבהם חיפוש האושר עובר דרך מסע למקומות שדומים ליער המכושף בחלום ליל קיץ, לדוגמא, כדי למצוא את שלוות הנפש והמרחק הנכון מהעיר הדרושים להתאהבות מחדש. כמו כן, נצפה בקטעים מאדפטציות של מחזות שיקספיריים לקולנוע. נקרא גם נובלות מהמאה התשע-עשרה שהפן המלודרמטי שלהן שואב מהטרגדיה השיקספירית וגם סיפורים מהמאה ה 20 שמנסחים מחדש את התנאים שבהם כאב נתפס כטרגי, לא מלודרמטי, למרות שהוא אישי, לא ממלכתי. בסמינריון ננתח ציורים שמייצגים את הגוף באופנים שאפשר ליחס להם כוח להבטיח לצופה אושר. כמו כן נלמד טקסטים פסיכואנליטיים מרכזיים מפרויד ולקאן ועד מלאני קליין וויניקוט וננתח מאמרים של פילוסופים כגון סטנלי קאוול וז'יל דלז.

חובות הסמינריון: רפרט בכיתה שלא יעלה על 5 עמודים (בעל פה או בכתב, תלוי במספר הנרשמים לקורס) ועבודה סמינריונית שלא תעלה על 15 עמודים. מי שמסיים את הקורס עם עבודת רפרט יתבקש להרחיב את הרפרט שהוגש במהלך הסמסטר ל 10 עמודים.

Course description

Course description: In a founding book of this field of research J. V. Cunningham argues that tragedy is defined by the kind of action that it presents and that the tragic affect comes as a direct result of these actions despite the fact that affect is also dependent on reasoning. Cunningham is convinced that the affect is of woe, sorrow and wonder. This assertion institutes a crude aesthetics but this is the aesthetics that Aristotle institutes in the Poetics and it is Shakespeare's aesthetics. This is also a true aesthetics. The seminar will begin from this classical understanding of the aesthetics of the Shakespearian tragedy and will embrace the classical definition of comedy and show that it is relevant to Shakespearian comedy. Yet, we will use modern concepts to verify if tragedy is found only in the affect that action has on the viewer? We will see that the characters contain pain, sorrow and wonder that guide their actions in the world and psychoanalysis and philosophy will define such feelings as tragic. King Lear's inability to express love and to internalize words of love leads the play to a tragic end that comprises muteness and violence. Othello doubts himself and his wife's loyalty and his doubt produces a tragic world. Cartesian philosophy, like psychoanalysis will show that it is possible to be cured from doubts and to believe that "I think therefore I am." In relation to comedy we will ask questions about identity because for this genre the search for one's identity is identical to the search for happiness. Shakespeare uses everyday language that teaches the characters to be happy. We will watch films from the Hollywood melodrama that uses the structure of Shakespeare's tragedy to present characters—mostly women—that acquire authority through hatred and the need to defy attempts of a husband, a mother or a daughter to undo their individuality, doubt their own biography. We will watch Hollywood films that use the structure of Shakespeare's comedy to create worlds in which the search for happiness takes the form of a voyage to places such as the bewitched forest of A Midsummer Night’s Dream, for example, in order to find peace of mind, away from the city, and fall in love, for the second time. We will watch adaptations of Shakespearian plays to film. We will read novellas from the nineteenth century in which the melodramatic aspect borrows from classical tragedy. We will also read texts from the twentieth century in which tragedy appears as personal, not stately. We will analyze paintings that represent the body in ways that promises happiness to the viewer. We will read psychoanalytical texts by Freud, Lacan, Klein, Winnicott, and Mitchell and we will interpret articles of Stanley Cavell and Gilles Deleuze.

להצהרת הנגישות