חיינו מתרחשים בתוך נוף אקוסטי מורכב ומרתק, ואנו שומעים את מרכיביו ומקשיבים לאחדים מהם. חוש השמע של החיות עוזר להן להתמצא בחלל התלת-ממדי בעזרת איתור מקורו של הצליל, והן יכולות לבודד צליל מסוים מתוך בליל של קולות ורעשים שעוטף אותם. גם האדם יכול להבחין אם הצליל מקורו בימינו או בשמאלו, ובעולם המודרני עובדה זו מצילת חיים לא פחות מבעולם החיות. כיום החוקרים העוסקים בשמיעה מבינים את מנגנון השמע מבחינה מכנית ותפקודית, ואופן "התנהגותו" ידוע להם, אך התהליך שמאפשר למוח להפוך את הקליטה החושית הזאת לפרספציה ואינטרפרטציה עדיין מסתורי עד מאוד.
אנו מודעים לצלילי החיים ולרעשי המציאות, ומתוך התוהו ובוהו הקולי אנו מבודדים את אלה שמובנים לנו, נעימים לנו או מטרידים אותנו. אנו משוחחים עם ידיד ושומעים את קולו, את תוכן דבריו, אבל בו בזמן גם מקשיבים לצליל הקול ולמה שמתחבא בתוכו, מעין טקסט סמוי, שמשדר מידע נוסף על זה של הטקסט המדובר – מצב רוח, מצב בריאות, אמירת אמת או שקר. כך למשל מאזין הפסיכולוג למטופל, אם לילדיה והשופט לבאים בפניו. כשטווח השמיעה מורחב אל מרחבי טווח ההקשבה, הוא מאפשר תובנות רב שכבתיות ומרתקות.