שימור המורשת הבנויה ושימור נופי תרבות מהווים תפקיד מרכזי בתכנונם ובבנייתם הראויה של מרחבי המחייה העתידיים.

ההמשכיות, כערך יסוד תרבותי, נכון שיהיה אחד המרכיבים העיקריים  בחינוכם ובעיסוקם המקצועי של המתכננים, האדריכלים ואדריכלי הנוף האחראים ישירות לעיצובם של המרחבים הבנויים והפתוחים של חיינו.   אין מדובר רק בבחינת השורשים וההתייחסות התיאורטית לעבר, אלא בבחינת ערכי תרבות מוחשיים ובלתי מוחשיים ושילובם במערכות השיקולים הרבות בשדה התכנון והפיתוח.

הכרת הקיים והבנת "רוח המקום" הם בסיס מחייב לכל הבא לתכנן ולפתח באזורים ובאתרים היסטוריים בנויים, אשר חוו טראומות קולקטיביות ואשר הותירו צלקות מוחשיות ובלתי מוחשיות במקום.

ההמשכיות והשינוי המתמיד דרים בכפיפה אחת והמתח שביניהם הוא הכוח העיקרי היוצר את איכותם המיוחדת של האתרים ההיסטוריים הפוסט טראומתיים המטופלים.

העצמת חשיבותו של השימור גדלה בד בבד עם ההאצה בתהליכי הפיתוח והסכנה שבמחיקת העבר.  הצורך בהתחדשות עירונית של רקמות בנויות והציפוף המתחייב תוך התכלותם של משאבי הטבע הזמינים והנוף הפתוח.

כל עיסוק בשימור המורשת הוא עיסוק בכתיבת היסטוריה. להיסטוריה גם צדדים לא נעימים, מביכים ומביישים. בכדי להבין את המהלך ההיסטורי המורכב , חובה עלינו לעסוק גם בפרקים אלו. חלק בלתי נפרד ממורשת התרבות העירונית הם אתרי "המורשת הקשה" – זהו הצד השני של המטבע. כיצד לנסות ולשמר אתרים אלו? מה מעיד שימור שכזה על חוסנה של החברה המשמרת?

העיסוק במורשת הבנויה ונופי תרבות הוא עיסוק בהיסטוריה ובתרבות ועל כן מתקיים בסטודיו דיון מתמשך המבקש לבחון את שילובו של הקיים ושל המודחק בתהליכי הפיתוח והשינויים המתמשכים.

תהליך העבודה בסטודיו לשימור מתחיל במחקרים היסטוריים וחקר האתר . עבודה זו מסתכמת בהכנת תיעוד אורבני-מתחמי וציון הערכים השונים שאותרו בו. חיבור מקורי של "מסמך משמעות תרבותית" של האתר.

ככל שההכרות עם האתר הולכת וגדלה – מתבררת מורכבותו. הסטודיו לשימור מבקש להגדיר את "מרחבי המבוכה" ואת ההשפעה של המרחב על רגשות התושבים ועל רגשותינו.

חלק מהפעילות במפגשי הסטודיו יערכו בשיתופו וייעוצו של פסיכואנליטיקן מומחה בנושא.

הכרת מורכבות האתר וערכיו השונים תוך בחינת צרכי העיר והאוכלוסייה במקום תאפשר גיבוש פרוגרמה תכנונית מותאמת המבקשת לתת מענה לדרישות הקהילה המקומית ולצרכיה בהווה ובעתיד.

כל האתרים הנבחרים  לסמסטר זה בנויים על שרידי הכפר ההרוס שייח מונס:

1. מוזיאון ארץ ישראל – (המשך )
2. מרכז רבין ובית הפלמ"ח
3. סביבות המוזיאון

לעיר יפו  וסביבתה הישובית היסטוריה ארוכה ופתלתלה. היא נכבשה שוב ושוב ע"י האימפריות השונות וכך היא נהרסה ונבנתה מחדש פעמים רבות. במהלך הדורות מבקרים שהגיעו לנמל יפו תיארו אותה, לעיתים כמקום חרב ומנוון ולעיתים כעיר נמל משגשגת. יפו, בדומה לערים היסטוריות אחרות, היא עדות לעוצמתה וחשיבותה של העיר כמבנה שלטוני ותרבותי. ובכל זאת, למרות שרידותה של יפו, השינויים הגיאו-פוליטיים באזור הטביעו חותמם על העיר שוב ושוב.

האירוע המשמעותי ביותר בעיצוב פניה של פלסטין בכלל ושל יפו בפרט במאה השנים האחרונות וכפי שאנו מכירים אותה כיום הוא עקירתם של  תושביה הערבים וסיפוחה של יפו המרוקנת לעיריית תל אביב. העיר יפו שהייתה  אמה-הורתה של תל אביב והמרכז התרבותי והכלכלי של האוכלוסיה הפלסטינית הפכה להיות לנספח שאחרי המקף. ההרס הנרחב של העיר העתיקה וסביבותיה, שהחל עוד תחת שלטון המנדט נמשך עם הרס מנשייה ומבנים רבים בשכונות העיר. טראומה סביבתית ואנושית שחזרה על עצמה פעמיים כאשר פונו התושבים .

היהודים ששוכנו בבתים המפונים . מדיניות זו יצרה שכורות של שיכונים שאוכלסו בתושבים יהודים וערבים שאינם בני המקום . מדיניות זו ממשיכה להדהד עד היום בעיר והיא ניכרת במבנה הפיזי, במורכבות החברתית – תרבותית , בדיור ובכלכלה.

במובנים רבים שרשרת האירועים המטלטלים שהמקום הנחקר  חווה הפכו אותו למקום מתעתע וקשה לקריאה. המבנים ההיסטוריים שלא נהרסו נותרו בחלקם כשמורה מנותקת מהעיר המתחדשת, שכונות השיכון הפכו לשכונות סיכון נפיצות עם יחסים מורכבים בין התושבים עצמם ובין התושבים לעיריית תל אביב ולמדינה, ולבסוף פרוייקטים חדשים שנבנו מאז  שנות ה 70  מעידים יותר מכל על המבוכה והחשש שהמקום מעורר גם אצל אוהביו- תושבים וותיקים וחדשים. הצמיחה האדירה של תל אביב שינתה את פני ההתיישבות הפלסטינית באזור  בכל מובן. תל אביב זולגת אל יפו בו בזמן , ולעיתים נראה שהיא עומדת ל'הלבין' אותה, אך למרות זאת, יפו ממשיכה להוות גורם למבוכה ואי נחת ביחסים בין הערים. העיר גם מתפתחת צפונה ובכך נהרסים השרידים האחרונים של שייח מונס.

בפרויקט זה נבקש לחקור את שרידי הכפר שייח מוניס דרך הפריזמה של הטראומה האנושית והאורבנית ותוצריה - הבושה והמבוכה, בהתגלמותן הפיזית, המרחבית, החברתית, והתרבותית. העבודה שתעשה באזור הכפר לשעבר , תהווה חלק מאסופת מחקרים  שנעשים כיום בערים שונות  בעולם  תחת הכותרת  וArchitecture of Shame  ובגרסתה המקומית תקרא ~'שימור ומבוכה'. מטרת המחקר המעשי תהיה לבדוק את השפעת הטראומה האורבנית  על המרחב באזורי קונפליקט ומחלוקת  ולהציע דרכי התמודדות, באמצעות מחקר – מודעות – שימור -  ארכיטקטורה.  אנו מאמינים שניתן יהיה ללמוד מההשוואה של סביבות מבוכה בנויות וההתערבויות מוצעות בהם. המחקר יתבצע בעיקרו במסגרת שיעורי הסטודיו .

נראה כי המרחב המופרע והפוסט-טראומטי של  הכפר המחוק  משרה תחושה של מבוכה, זהו מקום ללא אוריינטציה.

מקום של תפניות והפתעות ללא סוף. מקום של דרכים ללא מוצא-מקום של מבוכה .

בעזרת המחקר והתיעוד , ננסה להכיר  את המקום. לנסות להבינו כמיטב יכולתנו ובעיקר לנסות ולהבין את פשר המבוכה שבמקום.