שימור המורשת הבנויה ושימור נופי תרבות מהווים תפקיד מרכזי בתכנונם ובבנייתם הראויה של מרחבי המחייה העתידיים.

ההמשכיות, כערך יסוד תרבותי, נכון שיהיה מרכיב עיקרי בחינוכם ובעיסוקם המקצועי של המתכננים, האדריכלים ואדריכלי הנוף האחראים ישירות לעיצובם של המרחבים הבנויים והפתוחים של חיינו.   אין מדובר רק בבחינת השורשים וההתייחסות התיאורתית לעבר, אלא בבחינת ערכי תרבות מוחשיים ובלתי מוחשיים ושילובם במערכות השיקולים הרבות בשדה התכנון והפיתוח.

הכרת הקיים והבנת "רוח המקום" הם בסיס מחייב לכל הבא לתכנן ולפתח באזורים ובאתרים היסטוריים בנויים, אשר חוו טראומות קולקטיביות ואשר הותירו צלקות מוחשיות ובלתי מוחשיות במקום.

ההמשכיות והשינוי המתמיד דרים בכפיפה אחת והמתח שביניהם הוא הכוח העיקרי היוצר את איכותם המיוחדת של האתרים ההיסטוריים הפוסט טראומתיים המטופלים.

העצמת חשיבותו של השימור גדלה בד בבד עם ההאצה בתהליכי הפיתוח והסכנה שבמחיקת העבר.  הצורך בהתחדשות עירונית של רקמות בנויות והציפוף המתחייב תוך היתכלותם של משאבי הטבע הזמינים והנוף הפתוח.

העיסוק במורשת הבנויה ונופי תרבות הוא עיסוק בהיסטוריה ובתרבות ועל כן מתקיים בסטודיו דיון מתמשך המבקש לבחון את שילובו של הקיים ושל המודחק בתהליכי הפיתוח והשינויים המתמשכים.

תהליך העבודה בסטודיו לשימור מתחיל במחקרים היסטוריים וחקר האתר . עבודה זו מסתכמת בהכנת תיעוד אורבני-מתחמי וציון הערכים השונים שאותרו בו. חיבור מקורי של "מסמך משמעות תרבותית" של האתר.

ככל שההכרות עם האתר הולכת וגדלה – מתבררת מורכבותו. הסטודיו לשימור מבקש להגדיר את "מרחבי המבוכה" ואת ההשפעה של המרחב על רגשות התושבים ועל רגשותינו.

חלק מהפעילות במפגשי הסטודיו יערכו בשיתופו וייעוצו של פסיכואנליטיקן מומחה בנושא.

הכרת מורכבות האתר וערכיו השונים תוך בחינת צרכי העיר והאוכלוסיה במקום תאפשר גיבוש פרוגרמה תכנונית מותאמת המבקשת לתת מענה לדרישות הקהילה המקומית ולצרכיה בהווה ובעתיד.

האתרים הנבחרים לסמסטר זה הם :

• יפו העתיקה בתחום החומות ההסטוריות
• יפו ההיסטורית מהתקופה העותומנית המאוחרת והתקופה הבריטית (עד שדרות ירושלים במזרח)
• בתי הבארות במרחבי פרדסי יפו לשעבר, ובתוך שכונות השיכונים בהווה.
• שרידי שכונת אל מנשייה.

לעיר יפו היסטוריה ארוכה ופתלתלה. היא נכבשה שוב ושוב ע"י האימפריות השונות וכך היא נהרסה ונבנתה מחדש פעמים רבות. במהלך הדורות מבקרים שהגיעו לנמל יפו תיארו אותה, לעיתים כמקום חרב ומנוון ולעיתים כעיר נמל משגשגת. יפו, בדומה לערים היסטוריות אחרות, היא עדות לעוצמתה וחשיבותה של העיר כמבנה שלטוני ותרבותי. ובכל זאת, למרות שרידותה של יפו, השינויים הגיאו-פוליטיים באזור הטביעו חותמם על העיר שוב ושוב.

האירוע המשמעותי ביותר בעיצוב פניה של יפו במאה השנים האחרונות וכפי שאנו מכירים אותה כיום הוא עקירתם של  תושביה הערבים וסיפוחה של יפו המרוקנת לעיריית תל אביב. העיר יפו שהייתה  אמה-הורתה של תל אביב והמרכז התרבותי והכלכלי של האוכלוסיה הפלסטינית הפכה להיות לנספח שאחרי המקף. ההרס הנרחב של העיר העתיקה וסביבותיה, שהחל עוד תחת שלטון המנדט נמשך עם הרס מנשייה ומבנים רבים בשכונות העיר. טראומה ארובאנית ואנושית שחזרה על עצמה פעמיים כאשר פונו התושבים היהודים ששוכנו בבתים המפונים. מדיניות זו יצרה שכונות של שיכונים שאוכלסו בתושבים יהודים וערבים שאינם בני יפו. מדיניות זו ממשיכה להדהד עד היום בעיר  והיא ניכרת במבנה הפיזי, במורכבות החברתית - תרבותית, בדיור ובכלכלה.

במובנים רבים שרשרת האירועים המטלטלים שהעיר חוותה הפכו אותה למקום מתעתע וקשה לקריאה. המבנים ההיסטוריים שלא נהרסו נותרו בחלקם כשמורה מנותקת מהעיר המתחדשת, שכונות השיכון הפכו לשכונות סיכון נפיצות עם יחסים מורכבים בין התושבים עצמם ובין התושבים לעיריית תל אביב ולמדינה, ולבסוף פרוייקטיי המגורים החדשים של שנות ה 90 שייצרו קהילות מסוגרות ליהודים עשירים בלב יפו, מעידים יותר מכל על המבוכה והחשש שיפו מעוררת גם אצל אוהביה - תושביה הוותיקים והחדשים. הצמיחה האדירה של תל אביב שינתה את יפו בכל מובן. תל אביב זולגת אל יפו ולעיתים נראה שהיא עומדת ל'הלבין' אותה, אך למרות זאת, יפו ממשיכה להוות גורם למבוכה ואי נחת ביחסים בין הערים.

בפרויקט זה נבקש לחקור את יפו דרך הפריזמה של הטראומה האנושית והאורבאנית   ותוצריה - הבושה והמבוכה, בהתגלמותן הפיזית, המרחבית, החברתית, והתרבותית. העבודה שתעשה ביפו, תהווה חלק מאסופת מחקרים  שנעשים כיום בערים שונות  בעולם  תחת הכותרת  וArchitecture of Shame  ובגרסתה המקומית תקרא ~'שימור ומבוכה'. מטרת המחקר המעשי תהיה לבדוק את השפעת הטראומה האורבנית  על המרחב באזורי קונפליקט ומחלוקת  ולהציע דרכי התמודדות, באמצעות מחקר – מודעות – שימור -  ארכיטקטורה.  אנו מאמינים שניתן יהיה ללמוד מההשוואה של סביבות מבוכה בנויות וההתערבויות מוצעות בהם. המחקר יתבצע בעיקרו במסגרת שיעורי סטודיו  ותיאוריה במחלקות לארכיטקטורה באוניברסיטת תל אביב ובצלאל.

אין לי עדין שם או הגדרה קולעת לשיווק הסטודיו והרעיון, אולם נראה לי כי נעסוק במרחבי מבוכה.

נראה כי המרחב המופרע והפוסט-טראומטי של כל אחת משתי הערים, משרה תחושה של מבוך.

מקום ללא אוריינטציה. מקום של תפניות והפתעות ללא סוף. מקום של דרכים ללא מוצא-מקום של מבוכה .

בעזרת מומחים, ננסה לחקור את המקום. לנסות להבינו כמיטב יכולתנו ובעיקר לנסות ולהבין את פשר המבוכה שבמקום.