העיון בסרטי המלחמה יהיה בפרספקטיבה של "קולנוע כהיסטוריה", על סמך ההבנה כי סרטים מכילים משמעויות ותובנות מעבר למה שנכתב בספרי ההיסטוריה (מארק פרו). בדומה ל"חתך ארכיאולוגי" באתר חפירות, כך גם ניתוח גינאלוגי (מעקב אחר שושלת היוחסין) בנוסח פוקו יאפשר לחשוף עקבות שונים בסרטים ולגלות "מוצא מביש" של תופעות הרס ורצח במלחמה. ניתוח מסוג זה הוא ביקורתי מכוח עצמו גם בשעה שקריאת הסרט נעשית ללא עמדה ביקורתית מראש. ההתחקות אחרי שורשי תופעה היסטורית כפי שהיא מיוצגת בסרט עשויה להביא לגילוי מוצא מביש של התופעה, הדמות או האירוע.

 

בחלקו הראשון, הסמינר יתמקד בייצוגים קולנועיים של מלחמה ושל קרב בין קבוצות נוודים לבין אנשי יישובי קבע (עיר, מדינה). ניתוח הסרטים יישען על תיאוריית מכונת-המלחמה כפי שנוסחה על ידי דלז וגאטארי וחוקרים נוספים. על פי גישה זו, הטענה היא כי הנוודים הנמצאים בתנועה נתקלים ביישוב קבע (עיר או מדינה) יוצאים למלחמה במטרה להרוס את היישוב ולהרוג את יושביו. כתגובה, המדינה מקימה צבא על מנת לענות לאתגר של התוקפנות האלימה מצד הנוודים. ניצחון הנוודים על יישוב הקבע מביא להתארגנות חברתית חדשה של הנוודים תוך אימוץ והטמעה של מבנה יישוב הקבע. למשל, בסרטים "בסימן עקרב" (האחים טביאני, 1969), "סתיו השאיינים” (ג'ון פורד 1964). תבוסה של הנוודים עלולה להסתיים בהכחדתם על ידי צבא המדינה. למשל, ספרטקוס (סטנלי קובריק, 1960). בסרטים אחרים העימות האלים בין קבוצת נוודים לבין כוחות צבא של משטר עריצות מסתיים בהישרדות הנוודים, כמו בסרטים "צא וראה” (אלם קלימוב, 1986), או "רשימת שינדלר" (סטיבן ספילברג, 1993). אם אמנם נכונה הדעה כי “המלחמה היא המיילדת של המדינה" (אילאי סאגאן), כי אז חקירת סרטי מלחמה עשוייה להאיר גם את המלחמה וגם את מוצא המדינה. 

 

מוקד נוסף של הדיון יהיה דמות הלוחם ויצוגי גוף הלוחם והפצע. ייצוגים קולנועיים של פציעה גופנית ושל טראומה נפשית של הלוחם מגדירים את עידן "תרבות הפצע" (מארק זלצר). בסרטים כמו "במערב אין כל חדש", “חולות איוו ג'ימה”, "שנות חיינו היפות ביותר", “בנתיבי תהילה", “בירדי", “עונת הדובדבנים", “להציל את טוראי ראיין" נבחן את ייצוגי הפציעה והטראומה ואלה ייאפשרו פענוח המסר ההיסטורי והתרבותי של הסרטים. נברר את פשר הנכונות של גברים צעירים לצאת לקרב, להיחשף לסכנה, להרוג ולהיהרג. “המלחמה הקדימה באלפי שנים את הופעת המדינה, הדיפלומטיה או האסטרטגיה. שנותיה כשנות היות האדם, והיא מושגת במקומות הנסתרים ביותר של לב האדם... במקום בו מושלים האינסטינקטים" (ג'והן קיגן). חקירה מיתו-היסטורית של ייצוגי המלחמה תחשוף הקשרים סמויים, כמו הזדהות הלוחם עם חיות, הקשר בין פציעה מסיווית ולידה, שרידי קניבליזם ונוכחות אישה בשדה קרב כאיום מיתולוגי.

 

פולחן הנופלים וטכסי הנצחה שייכים לתחום החברתי יותר מאשר לשאלות גופניות ונפשיות של הלוחמה, והם מסייעים לכונן לכידות חברתית של הקהילה המדומיינת הנקראת "אומה". פולחן הנופלים קשור אמנם בתופעה הפוסט-טראומטית שהיא אישית בעיקרה, אך ככלל הוא מהווה כלי ונדבך בבניית הזיכרון ההיסטורי של הלאום. סרטים כמו "פורסט גאמפ", “להציל את טוראי ראיין" או "גיבורי הדגל" מדגימים בצורה מרשימה את עוצמת הדינמיקה של פולחן הנופלים. בסמינר נערוך "סיור" באתרי הנצחה קולנועיים דוגמת אלה ואחרים ונחשוף את מימדי הפולחן ואת הקשריו המיתולוגיים.