חיפוש חדש  חזור
מידע אישי לתלמיד

שנה"ל תש"ף

  קולנוע תיעודי ישראלי-מאקסלרוד ועד באשיר
  Milestones in Israeli Documentary                                                                    
0851-6680-01
אמנויות | חוג לקולנוע וטלוויזיה
סמ'  א'1000-1400212מכסיקו - אומנויותשיעור ד"ר דובדבני שמואל
ש"ס:  2.0

סילבוס מקוצר

הקורס יספק, בראש ובראשונה, מיפוי של הקולנוע התיעודי הישראלי – ברמה ההיסטורית, התמאטית וההפקתית (קרנות, גופי שידור, פסטיבלים וכו'). נקודת המוצא תהיה סרטי הריאליזם הציוני של נתן אקסלרוד, ברוך אגדתי והלמר לרסקי, שליוו ותיעדו את המפעל ההתיישבותי בארץ, ושימשו למעשה אמצעי שביקש להטמיע את האידיאולוגיה החלוצית של ביטול קיומו של היחיד בפני הקולקטיב והישגיו, וכן את האופטימיות סביב החברה הישראלית המתחדשת.

נדון בהמשך גם בחלופה שקמה לסרטי התעמולה וה"מטעם" הללו בדמותו של קולנוע תיעודי מודרניסטי המבליט גם את ההיבטים הצורניים והאקספרימנטאליים, ומבכר מבע לירי ואישי יותר על פני השיח הציוני הקולקטיבי. קולנוע זה מזוהה בעיקר עם שמותיהם של דוד פרלוב ודוד גרינברג, אך גם עם יוצרים כיצחק צפל ישורון שבסרטו "ביעור הבערות" (1965) ניתן, לראשונה, למהגרים שזה מקרוב באו לדבר ישירות אל המצלמה ולחשוף את הכאב הקיומי והפסיכולוגי שחוו.

נעמוד גם על מקומה המכריע של הטלוויזיה הישראלית בכל הנוגע להתפתחות דפוסי העשייה והשידור, וביחסים שבין תיעוד לפוליטיקה הנובעים מהיותה גורם הפקתי מכריע בשנות השבעים. בשלב זה עולים לדיון נושאים ביקורתיים רבים וכאלה שהדיון בהם עד אז היה בחזקת טאבו (פצועי מלחמה, מעמד האישה, הפער החברתי-עדתי, סמים וכו').

לסיכום, נצביע על התמורות שחלו בנוף הקולנוע התיעודי בארץ בעקבות פריצתו של הערוץ השני והקמתה של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה (שניהם ב-1993). שינויים אלה לא רק הביאו לריבוי משמעותי במספר ההפקות הדוקומנטריות בארץ, אלא הרחיבו את מגוון הנושאים שנידונים מאז בתחומי הקולנוע התיעודי, ומהווים נדבך חשוב בשיח הרב-תרבותי שמתנהל בארץ למין ראשית שנות התשעים. שיאה של הפעילות הדוקומנטרית בישראל בשנים האחרונות הוא, ללא ספק, סרט האנימציה הדוקומנטרית פורץ הדרך של ארי פולמן "ואלס עם באשיר" (2008), שהדיון בו ישמש נקודת סיום לקורס.

Course description

The course maps Israeli documentaries – both historically and thematically. The starting point is the Zionist realism – the films of Nathan Axelrod, Baruch Agadati and Helmar lerski who documented early pioneering project in Palestine. We then focus on the emergence of modernist documentary filmmaking – most notably, the films of David Perlov and David Greenberg, the critical and radical documentaries produced during the first decades of Israeli television, the changes occurred due to the founding of Channel 2 and the New Israeli Foundation for Cinema and TV in 1993, culminating with the awards winning animated documentary, Waltz with Bashir.  

סילבוס מפורט

אמנויות | חוג לקולנוע וטלוויזיה
0851-6680-01 קולנוע תיעודי ישראלי-מאקסלרוד ועד באשיר
Milestones in Israeli Documentary
שנה"ל תש"ף | סמ'  א' | ד"ר דובדבני שמואל

666סילבוס מפורט/דף מידע

פרקים בקולנוע התיעודי הישראלי – מאקסלרוד ועד באשיר / ד"ר שמוליק דובדבני

Milestones in Israeli documentary

שנה"ל תש"פ

2 ש"ס

 

duvdeva@tauex.tau.ac.il

שעות קבלה לפי תיאום מראש במייל או בטלפון 054-5440032

 

תיאור הקורס

הקורס יספק, בראש ובראשונה, מיפוי של הקולנוע התיעודי הישראלי – ברמה ההיסטורית, התמאטית וההפקתית (קרנות, גופי שידור, פסטיבלים וכו'). נקודת המוצא תהיה סרטי הריאליזם הציוני של נתן אקסלרוד, ברוך אגדתי והלמר לרסקי, שליוו ותיעדו את המפעל ההתיישבותי בארץ, ושימשו למעשה אמצעי שביקש להטמיע את האידיאולוגיה החלוצית של ביטול קיומו של היחיד בפני הקולקטיב והישגיו, וכן את האופטימיות סביב החברה הישראלית המתחדשת.

נדון בהמשך גם בחלופה שקמה לסרטי התעמולה וה"מטעם" הללו בדמותו של קולנוע תיעודי מודרניסטי המבליט גם את ההיבטים הצורניים והאקספרימנטאליים, ומבכר מבע לירי ואישי יותר על פני השיח הציוני הקולקטיבי. קולנוע זה מזוהה בעיקר עם שמותיהם של דוד פרלוב ודוד גרינברג, אך גם עם יוצרים כיצחק צפל ישורון שבסרטו "ביעור הבערות" (1965) ניתן, לראשונה, למהגרים שזה מקרוב באו לדבר ישירות אל המצלמה ולחשוף את הכאב הקיומי והפסיכולוגי שחוו.

נעמוד גם על מקומה המכריע של הטלוויזיה הישראלית בכל הנוגע להתפתחות דפוסי העשייה והשידור, וביחסים שבין תיעוד לפוליטיקה הנובעים מהיותה גורם הפקתי מכריע בשנות השבעים. בשלב זה עולים לדיון נושאים ביקורתיים רבים וכאלה שהדיון בהם עד אז היה בחזקת טאבו (פצועי מלחמה, מעמד האישה, הפער החברתי-עדתי, סמים וכו').

לסיכום, נצביע על התמורות שחלו בנוף הקולנוע התיעודי בארץ בעקבות פריצתו של הערוץ השני והקמתה של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה (שניהם ב-1993). שינויים אלה לא רק הביאו לריבוי משמעותי במספר ההפקות הדוקומנטריות בארץ, אלא הרחיבו את מגוון הנושאים שנידונים מאז בתחומי הקולנוע התיעודי, ומהווים נדבך חשוב בשיח הרב-תרבותי שמתנהל בארץ למין ראשית שנות התשעים. שיאה של הפעילות הדוקומנטרית בישראל בשנים האחרונות הוא, ללא ספק, סרט האנימציה הדוקומנטרית פורץ הדרך של ארי פולמן "ואלס עם באשיר" (2008), שהדיון בו ישמש נקודת סיום לקורס.

 

The course maps Israeli documentaries – both historically and thematically. The starting point is the Zionist realism – the films of Nathan Axelrod, Baruch Agadati and Helmar lerski who documented early pioneering project in Palestine. We then focus on the emergence of modernist documentary filmmaking – most notably, the films of David Perlov and David Greenberg, the critical and radical documentaries produced during the first decades of Israeli television, the changes occurred due to the founding of Channel 2 and the New Israeli Foundation for Cinema and TV in 1993, culminating with the awards winning animated documentary, Waltz with Bashir.  

 

חובות הקורס

נוכחות, השתתפות, צפייה בסרטים וקריאת מאמרי החובה

בחינת גמר – 100%

 

שיעור מס' 1: הפרה-היסטוריה של הקולנוע התיעודי הציוני – יעקב בן דב

צפייה: יעקב בן דב – סרט תיעודי על יצירתו

 

שיעור מס' 2: ראשיתו של הריאליזם הציוני – אקסלרוד, אגדתי, לרסקי

צפייה: זאת היא הארץ (ברוך אגדתי, 1935), עבודה (הלמר לרסקי, 1935), לחיים חדשים (יהודה להמן, 1935), הבלתי לגאליים (מאיר לוין, 1947)

קריאת חובה

הוראק, ז'אן-כריסטוף, כוחו החודר של האור. בתוך: נורית גרץ, אורלי לובין, ג'אד נאמן (עורכים), מבטים פיקטיביים על קולנוע ישראלי. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1998. עמ' 426-436

 

שיעור מס' 3: תיעוד בשירות האומה – קולנוע "מטעם" וסרטי הגופים המוסדיים (שירות הסרטים, ההסתדרות)

צפייה: עיר האוהלים (אריה להולה, 1951), מחנה בערבה (נתן גרוס, 1953), ברית דמים (נתן גרוס, 1953), אשדוד 1961 (הלגה קרנסטון, 1961), אור בוהק – סרט תיעודי על שירות הסרטים

 

שיעור מס' 4: מודרניזם בקולנוע התיעודי הישראלי – פרלוב, גרינברג, קנבל, ישורון

צפייה: בנהלל (אמיל מילק קנבל, 1962), בירושלים (דוד פרלוב, 1963), שער הגיא (דוד גרינברג, 1965)

 

שיעור מס' 5: מודרניזם בקולנוע התיעודי הישראלי - המשך

צפייה: הקרב על היעד (אורי זוהר, 1964), ביעור הבערות (יצחק צפל ישורון, 1965), ביבה (דוד פרלוב, 1977), יומן (דוד פרלוב, 1973-1983)

 

שיעור מס' 6: חלוצי הטלוויזיה הישראלית – קירשנבאום, לוי, דר ואחרים

צפייה: מתרסים (רם לוי, 1969), רימון בעזה (מרדכי קירשנבאום, 1970), לעמוד על הרגליים (אלי כהן, 1974), להיות מלכה (גדעון גנני, 1977)

 

שיעור מס' 7: קולנוע תיעודי פוליטי – בורשטיין, גיתאי, נאמן

צפייה: הסתכלות על עכו (יהודה ג'אד נאמן, 1975), עמוד ענן בדמים (יגאל בורשטיין, 1981), ליבוביץ' במעלות (יגאל בורשטיין, 1982), בית (עמוס גיתאי, 1980), יומן שדה (עמוס גיתאי, 1982)

 

שיעור מס' 8: "פריצת" הערוץ השני והקמתה של הקרן החדשה (שינויים בתנאי ההפקה)

צפייה: בית שאן – סרט מלחמה (דורון צברי ורינו צרור, 1996)

קריאת חובה:

צימרמן משה, 2003, עלייתו ונפילתו של הקולנוע הישראלי החדש, בתוך: חור במצלמה: עיונים בקולנוע הישראלי. תל-אביב: רסלינג, עמ' 89-114

 

שיעור מס' 9: השואה בקולנוע התיעודי הישראלי – סרטי "הדור השני" (לב, בן-דור, רייבנבך)

צפייה: בגלל המלחמה ההיא (אורנה בן דור, 1988), הבחירה והגורל (ציפי רייבנבך, 1993)

קריאת חובה:

Friedman, Regine-Mihal, 2005, "Witnessing for the Witness: Choice and Destiny by Tsipi Reibenbach". In: Shofar: An Interdisciplinary Journal of Jewish Studies, volume 24 no. 1, fall, pp. 81-93

 

שיעור מס' 10: קולנוע תיעודי נשי – מיכל אביעד, ג'ולי שלז, יולי כהן, ענת אבן 

צפייה: ירית פעם במישהו (מיכל אביעד, 1996), המחבל שלי (יולי כהן גרשטל, 2002)

קריאת חובה:

דובדבני, שמוליק, גוף ראשון מצלמה. ירושלים: כתר, 2010. עמ' 160-182

Munk Yael, 2007, "Motherhood as an Oppositional Standpoint: On Michal Aviad's For My Children". In Gender in Conflicts: Palestine-Israel-Germany, ed. Christina von Braun & Ulrike Auga Berlin: LIT Verlag, pp. 143-148.

 

שיעור מס' 11: הקולנוע התיעודי האישי (גורן, קציר,מוגרבי)

צפייה: יום הולדת שמח, מר מוגרבי (אבי מוגרבי, 1999)

קריאת חובה:

דובדבני, שמוליק, גוף ראשון מצלמה. ירושלים: כתר, 2010. עמ' 114-133

 

שיעור מס' 12: הקול המזרחי בקולנוע התיעודי הישראלי

צפייה: הדרום – אליס לא גרה כאן אף פעם (סניורה בר דוד, 1998)

קריאת חובה:

אלוש-לברון, מירב, "הזיכרון המזרחי והדומיננטה הציונית: קולות מן השוליים בקולנוע תיעודי עכשווי". בתוך: ישראל, גיליון 14, סתיו תשס"ט. עמ' 127-150

 

שיעור מס' 13: קולנוע תיעודי פלסטיני – אִבְתִסאם מראענה, נזאר חסן

צפייה: אוסטורה (נזאר חסן, 1998), הילדים של ארנה (ג'וליאנו מר, 2003), פארדיס, גן עדן אבוד (אבתסאם מראענה, 2003)

 

קריאת חובה:

בן-צבי יעל, 2007, "אני – גוף ראשון רבים אוטוביוגרפיה לאומית בקולנוע הפלסטיני התיעודי". בתוך יעל מונק ואייל סיון (עורכים), על חורבן, טראומה וקולנוע, מחברות קולנוע דרום 2. חיפה: פרדס והמכללה האקדמאית ספיר. עמ' 71-79

 

ביבליוגרפיה נוספת (קריאת רשות):   

אופיר עדי, 2001, עבודת ההווה – מסות על תרבות ישראלית בעת הזאת. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד

אמיר מעין (עורכת), 2007, דוקומנטלי – מאמרים על קולנוע דוקומנטרי ישראלי. תל-אביב: עם עובד

בורשטיין יגאל, 1990, פנים כשדה קרב. תל-אביב: הקיבוץ המאוחד

-------------, 2004, תיעוד, סרט תיעודי, בדיה. תל-אביב: סל תרבות ארצי – החברה למתנ"סים

נווה אייל ויוגב אסתר, 2002, היסטוריות: לקראת דיאלוג עם האתמול. תל-אביב: בבל

פלדשטיין אריאל, 2009, חלוץ, עבודה, מצלמה – הקולנוע הארצישראלי והרעיון הציוני 1917-1939. תל-אביב: עם עובד וספריית ספיר

צימרמן משה, 2001, סימני קולנוע – תולדות הקולנוע הישראלי בין השנים 1896-1948. תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, דיונון

Barsam Richard M, 1992, Nonfiction Film: A Critical History. Bloomington & Indianapolis: Indiana University Press

Corner John, 1996, The Art of Record: A Critical Introduction to Documentary. Manchester and New York: Manchester University Press

Morag Raya, 2008, "The Living Body and the Corpse— Israeli Documentary Cinema and the Intifada". In Journal of Film and Video, Volume 60, Number 3-4, Fall/Winter, pp. 3-24

Winston Brian, 1995, Claiming the Real: The Documentary Film Revisited. London: British Film Institute

Zanger Anat, 2005, "Women, Border, and Camera. Israeli Feminine Framing of War". In: Feminist Media Studies, Vol. 5, Issue 3, pp 341–357

 

 

 

 

להצהרת הנגישות


אוניברסיטת ת