 שנה"ל תשע"ט | |||||||||||||||||||||||||
 |
 |
||||||||||||||||||||||||
|
פריק באופן ביקורתי: קולנוע ומוגבלות
Critically Freak: Cinema and Disability |
0851-6201-01 | ||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אמנויות | חוג לקולנוע וטלוויזיה | |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
הקולנוע עוסק במוגבלויות פיזיות, התפתחותיות ונפשיות באופן בולט ותדיר מראשיתו ועד ימינו. יחד עם זאת, חוקרים, מבקרים וצופים רבים נוטים להתעלם מהתפקיד האסתטי והפוליטי של המוגבלות בסרטים אלו. לימודי המוגבלויות הינו תחום אקדמי אינטרדיסציפלינרי חדש יחסית, העוסק בקשרים שבין החברה לבין אנשים עם מוגבלות וניתן לזהות בו השפעות רבות מן התיאוריות הפמיניסטיות והקוויריות. החיבור בין לימודי קולנוע לבין לימודי ביקורת המוגבלות צמח כבר בתחילת התפתחות גוף הידע החדש. ההצטלבות בין שני תחומי מחקר אלו עברה שלושה גלגולים עיקריים; בשניים הראשונים, התמקדו החוקרים בניסוחה של מתודולוגיה לחשיפת הייצוג השלילי של אנשים עם מוגבלות בקולנוע ובטלוויזיה, תוך השענות על ביקורות הקולנוע הפמיניסטיות המוקדמות. בגלגול השלישי והנוכחי, שהחל בתחילת שנות האלפיים, החוקרים מתמקדים בניסוח מתודולוגיות אסתטיות המפרשות את הקולנוע כאמנות, תוך שילוב התפישות הביקורתיות של לימודי המוגבלויות. הכתיבה של הגל השלישי מתאפיינת בהתייחסות לאמצעי המבע (ולא רק לנרטיב הסרטים) וכן בחיבוריה לתיאוריית הקריפ (Crip) המשלבת בתוכה את התיאוריות הקוויריות. קורס זה יבחן את השימושים הקולנועיים בדמויות של אנשים עם מוגבלות תוך הבניית מבט המכונן אותן כאחרות גופנית, קוגניטיבית ונפשית. בנוסף, נדון באלטרנטיבות הקולנועיות אשר עושות שימוש חתרני במדיום הקולנועי בעיסוק במוגבלות ומציעות חוויית צפייה אחרת. נחקור את תפקידה של המוגבלות בהקשרים ז'אנריים שונים: קומדיות הוליוודיות, פילם-נואר, מד"ב, קולנוע פוסטמודרני, קולנוע דוקומנטרי ואנימציה (קולנועית וטלוויזיונית). נעסוק בסרטים כמו: חלון אחורי (אלפרד היצ'קוק 1954), משתגעים על מרי (האחים פארלי 1998), סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר (טריי פארקר 1999), Oasis (Chang-dong Lee 2002) , מוצאים את נמו (אנדרו סטנסון 2003), מיליון דולר בייבי (קלינט איסטווד 2004), שמש שחורה (גארי טראם 2005), I Am a Cyborg but That’s Okay (Chan-wook Park 2006), מרי ומקס (אדם אליוט 2008) ובארטון פינק (האחים כהן 1991).
Representations of disabilities in cinema have been common since cinema’s early days, yet, scholars, critics, and spectators tend to overlook the aesthetical and political functions of disability in these films. Disability studies are a new interdisciplinary field, foregrounding the relations between society and people with disabilities, and continuing feminist and queer theories. The intersection between disability studies and film theory has gone through three prominent phases; in the first two, scholars relying on early feminist theory articulated a methodology to expose negative representations of disabled people in film and television. In the third and current phase, which this course is part of, scholars seek to interpret cinematic images in aesthetical terms by relying on film theory and in political terms by applying critical disability studies. This course offers an examination of possible alternatives to mainstream representation by focusing on different genres: Hollywood comedies, Film-Noir, Sci-Fi, and animated documentaries. The following films will be discussed in class: Rear Window (Alfred Hitchcock 1954), There is Something about Mary (Bobby Farrelly and Peter Farrelly 1998), South Park: Bigger, Longer and Uncut (Trey Parker 1999), Oasis (Chang-dong Lee 2002), Finding Nemo (Andrew Stanton and Lee Unkrich 2003), Million Dollar Baby (Clint Eastwood 2004), Black Sun (Gary Tarn 2005), I am a Cyborg but that’s Okay (Chan-wook Park 2006), Mary and Max (Adam Elliot 2008), and Barton Fink (Joel Coen and Ethan Coen 1991).
אמנויות | חוג לקולנוע וטלוויזיה
0851-6201-01 פריק באופן ביקורתי: קולנוע ומוגבלות
Critically Freak: Cinema and Disability
שנה"ל תשע"ט | סמ' ב' | גב' גרינברג סלבה