אנו נוהגים להמשיג את החוויה הקולנועית שלנו כחוויית צפייה ("ראית את הסרט החדש של...?") והתיאוריה הקולנועית נוהגת ברובה לעסוק ביחסים שבין הצופה למסך. אך למעשה, משחר ההיסטוריה הקצרה של האמנות השביעית אנו חווים את הקולנוע דרך חוש נוסף הוא חוש השמיעה, והחל מ-1927 בקירוב, מתקיימים יחסי גומלין גם בין האוזן לרמקול. הגיעה אם כן שעתה של תיאוריה קולנועית אשר תפרק את ה"הגמוניה הויזואליסטית" ואת "דיקטטורת העין" ותתייחס לטקסט ולחוויה הקולנועיים כאל "אירוע אודיו-ויזואלי" במלוא מובן המילה!
בקורס זה ננסה "להאזין לסרטים" ולמשמע אותם דרך ניתוחו של ערוץ הקול הסינמטי. נבחין בין הקומפוננטים השונים של ערוץ זה – הקול האנושי והדיאלוג, רחשי הרקע והמוסיקה – וננסה לבדוק האם ניתן כלל להפריד ביניהם? ננסה להבין במה נבדלת החוויה האודיטורית מזו הויזואלית וכיצד זו הראשונה משפיעה על ומשלימה את זו האחרונה? כיצד מיוצרים הזמן והמרחב הקולנועיים דרך סאונד? מדוע סאונד הוא תמיד-כבר טמפוראלי והאם יש אפשרות לסטאזיס של סאונד? כיצד מיוצרות בקולנוע זהות וסובייקטיביות דרך סאונד? מה בין סאונד למגדר? מהי המשמעות של האזנה לסאונד מתווך טכנולוגית והאם פס-הקול הקולנועי הינו שעתוק או ייצוג של האירוע האודיטורי המוקלט? מהי הסמיוטיקה של סאונד ומוסיקה בקולנוע, כיצד הם מתפקדים במסגרות ז'אנריות ושיחניות שונות, ועוד.
הקורס יתבסס על עיון בתיאוריות קולנועיות של סאונד וילווה בניתוח-צמוד של סרטים באורך מלא.