תאור הקורס: בעשור האחרון אנו עדים למספר חסר תקדים של סרטי נשים, עלילתיים ותיעודיים כאחד. יצירות אלה מגדירות מחדש את מקומה של האישה בחברה הישראלית, לא רק ביחס למסורת הייצוג שלה מאז ראשית ימי הקולנוע הישראלי אלא גם ביחס לסוגיות מרכזיות הנוגעות למקום הישראלי, אישיות ופוליטיות כאחת. בקורס זה נבחן את הקולנוע הישראלי הנשי החדש ממספר נקודות מבט: הופעתה של הסובייקטיביות הנשית וניסוחה, המתח בין סוגי המרחב השונים של האישה הישראלית (מרחב הגוף, מרחב הבית, מרחב העיר וכו'), הפוליטיזציה של הקול הנשי כפי שהיא משתקפת בהתייחסותו לסוגיות המינוריות של הקיום, ולבסוף האלטרנטיבות המוצעות על ידי אותו הקולנוע. ראשית הקורס בסקירת שתי מגמות בולטות בשנות השישים של הקולנוע הישראלי ביחס לגוף האישה – המבט הקולוניאליסטי המשעבד את התשוקה הנשית לדחפים הפרימיטיביים הטרום-תרבותיים והמבט המחפיץ, הפטישיסטי המנטרל את האישה מסובייקטיביות כלשהי. על רקע זה הקורס יעבור לקולנוע הישראלי החדש, לסרטיהן של נשים ישראליים שלא רק מצליחים להעניק משמעות חדשה לגוף ולגופניות אלא גם מצליחים לייצר פרובלמטיזציה פוליטית של הנשי, הז'אנר הקולנועי המזוהה ביותר עם הקולנוע הנשי – המלודרמה, והגוף הנשי בכלל.. בין הסרטים שידונו "פורטונה" (מנחם גולן, 1967) ו"מקרה אישה" (ז'אק קטמור, 1969), "איה אוטוביוגרפיה נשית" (מיכל בת-אדם, 1994), "אביבה אהובתי" (שמי זרחין, 2006), "כלת הים" (קרן ידעיה, 2010), "שלוש אימהות" (דינה צבי ריקליס, 2006), ו »הנותנת" (הגר בן-אשר 2011) "לא רואים עליך" (מיכל אביעד, 2011).