| |||||||||||||||||||||||||
קולנוע - פילוסופיה: כיוונים חדשים
Cinema - Philosophy: New Directions |
0851-5115-01 | ||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
אמנויות | חוג לקולנוע וטלוויזיה | |||||||||||||||||||||||||
|
על כריכתה של האנציקלופדיה של ראוטלג' שעיקרה מבט עכשווי על תיאוריה קולנועית (ברניגן ובאקלנד עורכים, 2014) מופיע צמד המילים "קולנוע-פילוסופיה" כמושג עצמאי, ממוקף ומתוקף, כמצוי בעיבורה של מפת התיאוריה הקולנועית העכשווית. מושג זה, ומעמדו זה, אינם דבר של מה בכך; הם תוצאה של סדרת תמורות והתפתחויות בשדה המחקר האקדמי, שהגיעו לשיאם בשני העשורים האחרונים, והיוו כיול מחדש של מפת התיאוריה הקולנועית ושל המבט התיאורטי המגולם במתודולוגיה הפילוסופית של חקר הקולנוע, ומניע להולדתה של מתודולוגיה חדשה בהבנת הקשר שבין קולנוע ופילוסופיה.
ההיסטוריה של מתודולוגיה זו עשירה וסוערת כתוכנה. ראשיתה במחצית השנייה של המאה ה-20 בהגותם פורצת הדרך של סטנלי קאבל (פילוסופיה אנליטית) וז'יל דלז (פילוסופיה קונטיננטלית). המשכה בכיווני ההתפתחות השונים של התיאוריה הקולנועית וביקורת הקולנוע, שנעה בין קוגניטיביזם ניאו-טכנולוגי מחד לפסיכואנליזה ופנומנולוגיה סמיולוגית מאידך. שיאה העכשווי של ההתפתחות המתודולוגית בארגון מחדש של תיאוריית הקולנוע סביב קריאות חדשות של מושגי המדיום, האפרטוס, האסטרטגיה הקולנועית ועולם הדימוי הנע, ובמקביל סביב אמות-סיפין פילוסופיות כגון ידיעה, מוסר, אסתטיקה ומשמעות (על כפל משמעויותיה, הן כ meaning והן כ sense).
בסמינר נלווה את מושג ה Film-philosophy הן דרך הפריזמה ההיסטורית והן דרך זו המתודולוגית והגנאלוגית. נבחן את הזיקות שבין קולנוע לפילוסופיה, את יכולתו המובנית של הקולנוע לשמש (ולהיות) כלי עבודה פילוסופי, את טיבן של המגמות העכשוויות בחקר הקולנוע, ואת האופן שבו film-philosophy ממצבת את עצמה כהבנה חדשה של תיאוריה קולנועית. נבחן את מושגי הקולנוע בראי הטכנולוגיה המתפתחת ובראי המעבר מדיבור בשפת המדיום (medium) לדיבור בשפת המארג (assemblage), וננסה למפות את עולם התיאוריה הקולנועית בשיאו של העשור השני של המאה ה-21.
The recent two decades have yielded the most uplifting turn in the history of film studies and film theory. This has become an intriguing theoretical reality which was tagged (almost by accident) as film-philosophy. As a challenge to the hegemony of grand theory and to the superiority of verbal (descriptive) discourse of analytic philosophy, film-philosophy rejects the asymmetric relations embedded in “the philosophy of X” paradigm of film theory (a paradigm in which, to quote Robert Sinnerbrink, “philosophy conceptually analyzes and theorizes its object precisely because the latter cannot do so.”) For Sinnerbrink, Film-Philosophy is a most deserving offspring of the pluralistic cultural atmosphere which should not only be noted, but, allegedly, should take the driver’s seat in contemporary approach to film and philosophy. Film-philosophy, as “an alternative approach that combines aesthetic receptivity to film with philosophically informed reflection” (to quote Sinnerbrink again), “is a way of aesthetically disclosing, perhaps also transforming, our experience of the modern world.” Similarly, it is a way, an incentive (one can say), for philosophy itself “to reflect upon its own limits or even to experiment with new forms of philosophical expression.”