קולנוע  רפלקסיבי – מהקלאסי  למודרני  ולפוסט-מודרני.            

                        (תשע"ד, סמסטר ב'.)

  Reflexive Cinema  -  Classical, Modern, Post-Modern.

    סמינר  –   תירזה קוגלר        (4 שעות הרצאה,  2 שעות הקרנה)

                    טל. 08-9470648 . tirsa.kugler@gmail.com

                               שעות קבלה על-פי תיאום מראש.

        הקורס יעסוק בתופעת הרפלקסיביות, התופסת מקום בולט במודרניזם ובפוסט-מודרניזם של האמנויות. תיבדקנה אסטרטגיות רפלקסיביות, המבטאות מודעות עצמית והתייחסות עצמית של טקסט קולנועי אל מרכיביו ואל תהליכי יצירתו. נראה כיצד דרגות שונות של חשיפת אופני הייצוג ושל הפרת מוסכמות מימטיות יכולות לבנות פרספקטיבות  רפלקסיביות, המפנות את תשומת הלב של הצופה לתכונות הטקסט ולמעמדו ביחס למציאות.

נבחן כיצד היבטים רפלקסיביים נוצרים על-ידי הבלטה של חומרי המדיום,

של מאפיינים ז'אנריים, של צורות הארגון הסיפורי, של אמצעי המבע הקולנועי, של יחסים בין-טקסטואליים, של תהליכי יצירה ושל תהליכי צפייה וקליטה שמתבצעים על-ידי הצופה.

במקביל לבדיקת אופני ההופעה של ההיבטים הרפלקסיביים בטקסט, תיבדקנה גם דרכי פעולתם ותרומתם לבניית מודעות מטה-טקסטואלית, המזמינה התייחסות מחשבתית, אנליטית וביקורתית מצד הצופה. התייחסות  כזאת עומדת בניגוד למעורבות רגשית ולהזדהות עם העולם הדייגטי המיוצג בסרט. (ההבחנה היא בין צופה "מודע" לצופה "תמים").

-  מקום מרכזי בדיונים תתפוס סוגיית המתיחות בין שתי גישות מנוגדות המשתתפות בארגון הטקסט: גישה מימטית, החותרת ל"שקיפות" המבע, היינו,  להסתרת אופני הייצוג, וגישה רפלקסיבית (מטה-טקסטואלית, מטה-בדיונית, מטה-סיפורית, מטה-לשונית, וכו'), החותרת לחשיפת מנגנוני הטקסט ולהבלטת נוכחותם.

הדיון במתח שבין שתי הגישות יתייחס לדרכים בהן חשיפת אמצעי הייצוג מעוררת מודעות לשאלות אונטולוגיות (המעמד של הטקסט ושל מישורי המציאות המוצגים בו) ולשאלות אפיסטמולוגיות (תהליכים של ארגון ידע כגון, תפיסה חזותית, הכרה והבנה, וקשיים קוגניטיביים המתעוררים על-ידי שימוש בצורות מבע לא-שקופות המערערות מוסכמות ריאליסטיות, מסבכות את אופני הייצוג, מעכבות את הקליטה האוטומאטית, ותובעות מאמץ קוגניטיבי).

-    לסוגיית 'ניגודי האינטרסים' בין המגמות המימטית והרפלקסיבית תצטרף שאלת הערכיות הרעיונית (האידיאולוגית) שנוטים לייחס לאסטרטגיות רפלקסיביות. יידונו שאלות כגון : האם, וכיצד, מסייעים אמצעים רפלקסיביים בחשיפת תפיסות רעיוניות? עד כמה נוטים יסודות רפלקסיביים לשוות לטקסט אופי לא-קונבנציונאלי, 'מתקדם', 'חתרני'? האם אסטרטגיות רפלקסיביות יכולות להשתלב גם בסרטים מסורתיים, ממסדיים, פופולאריים, מסחריים, ואיך הן יכולות לשרת סרטים מסוג זה?

-   סוגיה נוספת שתעלה לדיון נוגעת לשחיקת אסטרטגיות רפלקסיביות במהלך שימוש חוזר ונשנה והפיכתן למוכרות ולמקובלות עד שאין עוד בכוחן ליצור אפקט של "הזרה" ולהעניק לצופה 'רוחק אסתטי', ראייה חדשה, ומודעות ביקורתית.

-   ייבחנו גם קשרים בין הגישה הרפלקסיבית בקולנוע וגישות אמנותיות שונות המשמשות לה בסיס : הפורמליזם הרוסי ('האידיאולוגיה של הצורה'),

קולנוע אוונגרד, פואטיקת ה'ניכור' של ברכט, הקולנוע ה'נגדי' של גודאר,

מטה-טקסטואליות בציור (אשר, מגריט) ובתיאטרון (פירנדלו), וההקבלות בין אלה ובין מאפיינים רפלקסיביים של המודרניזם והפוסט-מודרניזם בקולנוע.

ההיבטים הרפלקסיביים של הטקסט הקולנועי ייבחנו בשתי רמות –

רמת העולם הדייגטי (רפלקסיביות כחלק מהנושא ומהתוכן של המציאות המיוצגת) ורמה מטה-דייגטית (רפלקסיביות הנבנית על-ידי אופני הייצוג, היינו, צורות הארגון המבני, סגנון המבע הקולנועי, וכו').

       הדיונים יתבססו על מגוון תיאוריות ממחקרים קולנועיים, ספרותיים, וקוגניטיביים וישולבו בניתוח סרטים בדיוניים ותיעודיים - קלאסיים, אוונגרדיים, מודרניים, ופוסט-מודרניים.

       מגוון של סרטים נבחרים, או קטעים מהם, ישמשו לבדיקה או להדגמה של  דרכי ההופעה והתפקוד של אמצעים רפלקסיביים שונים:

א.  רפלקסיביות כחלק  מהנושא והתוכן  בקולנוע נרטיבי, פופולארי, 'אמנותי':     

     מטה-בדיון, תהליכי יצירה, ותהליכי צפייה ב"סינמה פאראדיסו" (1988    

     טורנטורה), ב"שושנת קהיר הסגולה" (1985 וודי אלן), ב"הארטיסט" (2011

     חזנאביציוס).

ב. רפלקסיביות כחלק מהנושא והתוכן במשולב עם אופני הייצוג בקולנוע תיעודי-

    ניסיוני (אונגארדי) : "האיש עם מצלמת הקולנוע" (1929 וויירטוב),

    "ברלין" (1927 רוטמן), "הנבואה" (1982 רג'יו).

ג. רפלקסיביות כחלק מהנושא והתוכן במשולב עם אופני הייצוג (מבנה הסיפור

    ותחבולות המבע)  בקולנוע ה'נגדי',  האידיאולוגי, של  גודאר :      

    "הקאראביניירים" (1963), "לחיות את חייה" (1962),                    

    "שניים או שלושה דברים שאני יודע אודותיה" (1966), "הבוז" (1963).

ד.  רפלקסיביות  בסיפור אוטוביוגראפי, המבטא מודעות עצמית, אישית

     וקולקטיבית, יחד עם זעקה חברתית נגד מסגרות סמכותיות המדכאות

     ומשעבדות את הפרט: "פאדרה פאדרונה" (1978 האחים טאווייאני),      

     "גאבה" (1996 מחמאלבאף).

ה. רפלקסיביות כמובילה להתבוננות אנליטית בנושא  הזיכרון והשכחה של העבר -         

    בדיקת המאבק בין חשיפה והסתרה (הכחשה, הדחקה) של היסטוריה אישית

    והיסטוריה קולקטיבית, ויצירת מודעות לנרטיבים נגדיים, החותרים מתחת

    לנרטיב הגמוני. בדיקת צורות ייצוג חזותיות ועדויות מילוליות המעלות

    את הסיפורים הנגדיים בסרטים בדיוניים ותיעודיים:     

     "האסטרטגיה של העכביש" (1969    ברטולוצי'), "ילדה רעה" (1989 ורהובן),

     "צלם" (1998 יאבלונסקי), "רגע של תמימות" (1996 מחמלבאף), "מחבואים"

     (2005 הנקה), "ההרוג ה-17" (2003 אופק), "ואלס עם באשיר" (2008 פולמן).

ו.  רפלקסיביות כתורמת  לחקירת תעלומה  באמצעות המדיום תוך בדיקת היחסים

    בין מציאות וייצוגיה, בין ממשות ובדיון, בין גרסאות ואריאציוניות של הסיפור

    הנעלם, ובין אפשרויות פענוח שונות. רפלקסיביות זו מתגלה בשורת סרטים

    המציגים טרנספורמציות ז'אנריות, מודרניות ופוסט-מודרניות, של מבנה סיפורי

    מוכר של תעלומה ובילוש.

    בדיקת היחסים הבין-טקסטואליים בין הואריאציות הז'אנריות מביאה להשוואת

    תהליכים של ייצוג מציאות ושל ניסיונות שיחזור ופענוח, ומבליטה את תופעת

    הערעור של הביטחון האפיסטמולוגי (המתבסס על תהליכי ידיעה והבנה), ושל

    הוודאות האונטולוגית (המתייחסת למעמד המציאות ולתקפותה). הפרספקטיבה  

    הרפלקסיבית המשותפת לסרטים אלה מסייעת לחשיפת המשבר האפיסטמולוגי

    והאונטולוגי, המאפיין טקסטים מודרניים ופוסט-מודרניים רבים. 

    סרטים להדגמה: "חלון אחורי" (1954 היצ'קוק ) [כדוגמא לסיפור חקירה

    רפלקסיבי קלאסי], "בלאו-אפ" (1966 אנטוניוני), "השיחה" (1974 קופולה),    

   "בלאו-אאוט" (1982 דה-פלמה), "חוזה השרטט" (1982 גרינאווי), "מחבואים"

    (2005 הנקה), "חיבוקים שבורים" (2009 אלמודובר).

ז.  רפלקסיביות כתורמת להצגת  גרסאות סיפוריות אנלוגיות  (דומות/שונות), המאירות פאבולה משותפת בסדרה של וואריאציות (מודל "רשומון"). גם כאן משתתפת הרפלקסיביות בחשיפת המשבר האפיסטמולוגי והאונטולוגי, המאפיין טקסטים מודרניים ופוסט-מודרניים רבים.

    סרטים להדגמה: "זמן של אהבה" (1991 מוחסיין מאחמאלבאף), "פלירט" ( 1995 האל הארטלי), "ראן לולה ראן" ( 1998 טום טיקוור),  "דלתות מסתובבות"  1998    פיטר הויט).

ח. רפלקסיביות כחושפת את "הקדימות של  הסימולכרה" – (ייצור יתר של

   דימויים התופסים את מקום המציאות), רפלקסיביות כבודקת את טשטוש

   הגבולות בין מציאות והדמיה. רפלקסיביות כמבליטה את התפקודים השונים

   של הדמיות (על-פי תפיסת בודריאר): דימויים וייצוגים כמשקפים מציאות,

   כמסתירים אותה, כמסתירים את היעדרה,  כמופיעים במקומה (משמשים לה

   תחליף).  סרטים להדגמה: "צפייה משפחתית" (1987  אגוין),  "קטעי דיבור"

  (1989  אגוין),  "פקח את עיניך" (1997 אמנבאר),  "ונילה סקיי" (2001 קרואו),

  "להרגיש בבית" (2005  קים קי-דוק), "בתוך הבית" (2012  פרנסואה אוזון). .

     חובות הסטודנטים :  נוכחות והשתתפות פעילה במפגשים השבועיים (שיעור כפול והקרנה). מעל שתי היעדרויות לא יינתן ציון.

קריאה שוטפת של ביבליוגראפיה המלווה את נושאי השיעורים.

הצגה בכתב ובעל-פה של רפראט אחד, וכתיבת עבודה סמינריונית עם סיום הסמינר.

(בשתי המשימות מוצעת עזרת המרצה).

    רשימה ביבליוגראפית מעודכנת (חובה ורשות ) תוצג לפני תחילת הסמינר.

,