ד"ר גיל פישהוף  

מריה, אמו של ישו, תופשת כבר מימי הביניים המוקדמים מקום מרכזי בתיאולוגיה ובאמנות הנוצרית. וכך הוקדשו לה המנונות וכינויים (ובהם 'שושן צחור', 'כוכב הים', 'מגדל ציון' ורבים נוספים). בצד תפישתה הקנונית כאם האלוהים, מאז המאה החמישית, יתפשו במשך ימי הביניים רגעי האושר בחייה   כחגי הכנסייה (כמו הבשורה על הריונה האלוהי), ואילו דימוייה ברגעי היגון והצער כמו הצליבה וההורדה מהצלב יהפכו למודל לייסורים נשגבים. ניסיה סופרו, הועלו על הכתב ותוארו השקם והערב באמנות המערב ובאמנות הביזנטית. המאמינים פנו אליה להגנה מפני מגפות ואסונות, כמו גם כמתווכת בינם לבין ישו שישפוט ביום הדין האחרון.  

 עבור החברה הנוצרית גילמה מריה מודל של מידות טובות נעלות אשר הכתיב במשך מאות רבות של שנים תפישות חברתיות של התנהגות נכונה ומופתית. יתר על כן הפכה המדונה לפטרונית מרכזית וסמל של חסד מחד ושל מגינה אישית וקיבוצית מאידך.

 הקורס יבקש ללמוד את תיאורי מריה והשתנותם מאז ראשית ימי הביניים ועד המאה ה-14, ולעמוד על הדרכים בהם נסחה כל תקופה תפישות חדשות – תיאולוגיות כמו גם חזותיות – בעיצוב דמותה, כמו גם את התפקידים המשתנים שמלאה המדונה בתפישותיהם הדתיות, ובפרקטיקות הרוחניות של קבוצות שונות בחברה הנוצרית.