חיפוש חדש  חזור
מידע אישי לתלמיד

שנה"ל תשע"ט

  קסם האימפריה: הערים הגדולות של האסלאם - אצפהאן, אסתנבול ואגרה (מאות 17-16)
  Isfahan Istanbul and Agra: Imperial capitals within the Muslim domains (16th-17t  
0821-6389-01
אמנויות | חוג לתולדות האמנות
סמ'  א'1800-2000209 מכסיקושיעור ד"ר הגר נעמי
דרישות קדם   בחינה   רשימת התפוצה  
ש"ס:  2.0

סילבוס מקוצר

שלוש ערים אימפריאליות במרחק אלפי קילומטר זו מזו. בכל אחת מהן שולטת שושלת אחרת בעלת אתוס ייחודי. שפת המקום שונה, המרקם האתני ואף ההשתייכות הדתית (סונים, שיעים ושאינם מוסלמים). ובכל זאת ניכרת אחדות רעיונית ודפוסי בנייה דומים. לעיתים המבנים "מדברים" זה עם זה או "עונים" זה לזה.

הקורס ינסה להתוות מאפיינים לעיר מוסלמית אימפריאלית בתקופה הפרה-מודרנית, מעין אב-טיפוס, על בסיס המורשת התורכו-מונגולית הניצבת בבסיסן של שלוש האימפריות מחד ומורשת האסלאם מאידך. בקורס נסקור את המבנים המרכזיים בכל אחת מהערים וננסה לשחזר את תוכנית המתאר של כל עיר ועיר, את העיקרון המנחה שעמד מאחורי מיקומה של העיר כולה, מיקום  המבנים המרכזיים בה וכן את המסר התעמולתי הטעון בכל מבנה ובעיר כמכלול.

Course description

Three imperial cities each ruled by a different dynasty nurturing its own unique ethos, sharing neither language, ethnicity nor religious persuasion. Yet they do share a certain measure of unity reflected in architectural design. Their basic urban design and their monumental structures enjoy an active dialog of retort.

What were the characteristics of such Islamic imperial cities? Did they share a common prototype based on their Turco-Mongol heritage together with Islamic urban ideas? We’ll explore these three cities, their civil complexes and attempt to reconstruct their overall plan, the secrets of their setting and the agenda their patrons attempted to manifest through their location and design.

סילבוס מפורט

אמנויות | חוג לתולדות האמנות
0821-6389-01 קסם האימפריה: הערים הגדולות של האסלאם - אצפהאן, אסתנבול ואגרה (מאות 17-16)
Isfahan Istanbul and Agra: Imperial capitals within the Muslim domains (16th-17t
שנה"ל תשע"ט | סמ'  א' | ד"ר הגר נעמי

סילבוס מפורט/דף מידע

קסם האימפריה: הערים הגדולות של האסלאם - אצפהאן, אסתנבול ואגרה (מאות 17-16)

 

(Isfahan Istanbul and Agra: Imperial capitals within the Muslim domains (16th-17th c.

 

0821.6389.01

 

סמס' א, תשע"ט

 

הפקולטה לאמניויות: החוג לתולדות האמנות

 

ד"ר נעמי הגר

 

שיעור בחירה,  2 ש"ס

שעות קבלה: עפ"י תיאום טלפוני

טלפון: 054-3186379

nomihe@gmail.com

 

שלוש ערים אימפריאליות במרחק אלפי קילומטר זו מזו. בכל אחת מהן שולטת שושלת אחרת בעלת אתוס ייחודי. שפת המקום שונה, המרקם האתני ואף ההשתייכות הדתית (סונים, שיעים ושאינם מוסלמים). ובכל זאת ניכרת אחדות רעיונית ודפוסי בנייה דומים. לעיתים המבנים "מדברים" זה עם זה או "עונים" זה לזה.

הקורס ינסה להתוות מאפיינים לעיר מוסלמית אימפריאלית בתקופה הפרה-מודרנית, מעין אב-טיפוס, על בסיס המורשת התורכו-מונגולית הניצבת בבסיסן של שלוש האימפריות מחד ומורשת האסלאם מאידך. בקורס נסקור את המבנים המרכזיים בכל אחת מהערים וננסה לשחזר את תוכנית המתאר של כל עיר ועיר, את העיקרון המנחה שעמד מאחורי מיקומה של העיר כולה, מיקום  המבנים המרכזיים בה וכן את המסר התעמולתי הטעון בכל מבנה ובעיר כמכלול.

 

Three imperial cities each ruled by a different dynasty nurturing its own unique ethos, sharing neither language, ethnicity nor religious persuasion. Yet they do share a certain measure of unity reflected in architectural design. Their basic urban design and their monumental structures enjoy an active dialog of retort.

What were the characteristics of such Islamic imperial cities? Did they share a common prototype based on their Turco-Mongol heritage together with Islamic urban ideas? We’ll explore these three cities, their civil complexes and attempt to reconstruct their overall plan, the secrets of their setting and the agenda their patrons attempted to manifest through their location and design.

 

דרישות הקורס:

אין דרישות מוקדמות.

מרכיבי הציון הסופי:

מבחן: 100%

 

תכנית הוראה:

 

 

 

  1. מבוא היסטורי

עידן האימפריות – מהכיבוש המונגולי עד סוף המאה ה-17

 

  1. העיר המסלמית: מקור ומבנה

J. Abu-Lughod, “The Islamic City – Historic Myth, Islamic Essence, and Contemporary Relevance”, International Journal of Middle East Studies 19 (1987), pp. 155-176.

 

D. P. Brookshaw, "Palaces, Pavilions and Pleasure-Gardens: The context and setting of the Medieval Majlis," Middle Eastern Literatures 6 (2003), pp. 199-223.

 

B. A. Kazimee and A. B. Rahmani, Place, Meaning, and Form in the Architecture of Eastern Islamic Cities, Lewiston, New York, 2003, ch. 2: Place and Unity, pp. 47-76.

 

S.A. Mansouri, “The Spatial System in the Islamic City of Iran,” jocO Quarterly 1/1 (2013), pp. 62-75.

 

D. Preziosi, “Introduction: Power, Structure, and Architectural Function”, in The Ottoman City and Its Parts: urban structure and social order, I. E. Bierman et al. (eds.), New York, 1991, pp. 103-109.

 

  1. ה"ארמון" התימורי: אוהלו של השליט וגניו

L. Golombek, "The Gardens of Timur: New Perspectives," Muqarnas 12 (1995), pp. 137-147.

 

B. O'Kane, “From Tents to Pavilions: Royal Mobility and Persian Palace Design," Ars Orientalis 23 (1993), pp. 143-170.

 

 

  1. אצפהאן החדשה: תרגיל בחיסול האליטות הישנות

S. Babaie, Isfahan and Its Palaces: Statecraft, Shi'ism and the architecture of conviviality in early modern Iran, Edinburgh, 2008, pp. 113-156.

 

S. P. Blake, Half the World: The Social Architecture of Safavid Isfahan 1590-1722, Costa Mesa, CA, 1999, pp. 55-84.

 

S. Falajat and M. Rezashirazi, “Spatial Fragmentation and Bottom-up Appropriations: the case of Safavid Isfahan”, Urban History 42/1 (2015), n. pp.

 

C. Melville and Fażlī Khūzānī Iṣfahānī, “New Light on Shah ʿAbbas and the Construction of Isfahan”, Muqarnas 33 (2016), pp. 155-176. 

 

  1. פתחפור סיקרי: העיר הנטושה

B. B. Lawrence, “The City as Intellectual Center”, Marg 38/2 (1986), pp. 83-92.

 

A. Macneal, “The Stone Encampment”, Environmental Design: Journal of the Islamic Environmental Design Research Centre 1-2 (1991), pp. 36-45.

 

  1. המצודות האדומות בדלהי ובאגרה: רב-תרבותיות בפעולה

S. P. Blake, Shahjahanabad: The Sovereign City in Mughal India 1639-1739, Cambridge, 1991, 26-71.

 

K. Iizuka, “The Shah Jahan's Concept of Town Planning in Delhi”, Environmental Design: Journal of the Islamic Environmental Design Research Centre 1-2 (1991), pp. 30-35.

 

E. Koch, “Diwan-i ʿAmm and Chihil Sutun: the audience halls of Shah Jahan”, Muqarnas 2 (1994), pp. 143 -165.

 

7.   ארמון הטופקאפי: תרגיל במידור

Ç. Kafescioğlu, Constantinopolis / Istanbul: cultural encounter, imperial vision and the construction of the Ottoman capital, University Park, PA, 2009, pp. 130-142.

 

G. Necipoğlu, Architecture, Ceremonial, and Power: the Topkapi Palace in the Fifteenth and Sixteenth Centuries, Cambridge, MA, 1991, pp. 3-30, 242-258.

 

  1. מבט משווה

 

 

S. P. Blake, “Fatehpur Sikri and Isfahan: the founding and layout of capital cities in Mughal India and Safavid Iran”, in Cities in Pre-Modern Islamic World, A. K. Bennison and A. L. Gascoigne (eds.), London and New York, 2007, pp. 145-157.

 

S. F. Dale, “Empires and Emporia: Palace, Mosque, Market, and Tomb in Istanbul, Isfahan, Agra, and Delhi”, Journal of the Economic and Social History of the Orient 53 (2010), pp. 212-229.

 

E. Koch, “Diwan-i Amm and Chihil Sutun: the Audience Halls of Shah Jahan”, Muqarnas 11 (1994), pp. 143-165.

 

G. Necipoglu, “Framing the Gaze in Ottoman, Safavid, and Mughal Palaces”, Ars Orientalis 23 (1993), pp. 303-342.

 

           

 

להצהרת הנגישות


אוניברסיטת ת