הקורס הינו סמינר מתקדם לתלמידי תואר שני. במהלך המפגשים תיפרש שושלת של יצירה אמנותית המקיימת קריאה מחודשת ואלטרנטיבית לזו המקובלת בתולדות האמנות בישראל, כשאל מול הדמויות הגבריות המובילות והמוכרות בשדה האמנות המקומית יוצגו יצירות של אמניות נשים. גישה זו תחייב את הסטודנטיות/ים לשאלות מהותיות כגון: האם ניתן לאפיין קטגוריה הנקראת "אמנות נשים" ומה צריכים להיות מאפייניה? האם יש טעם לפגם בסימון קבוצה כזאת? האם ניתן להצביע על מאפיינים של "אמנות נשית"? אילו נשים, מקבוצות חברתיות שונות, פועלות בשדה זה? ולבסוף, וכהמשך לסוגיות מסוג זה, מתי ובאילו אופנים החלה להיווצר בישראל אמנות פמיניסטית?

תכני הקורס יאורגנו בחיתוך תימטי ויציעו דיון בסוגיות מגדריות מגוונות שבאות לידי ביטוי באמנות, ביניהן דיון בתנאי ייצור של אמנות בתוך מערך רחב של יחסי כוח בחברה (למשל סוגיות של נגישות למשאבים, הורות ואמהות, צבא ובטחון, מצבם של בני זוג אמנים ופיתוח קריירה אמנותית בתוך משפחה שבה שני בני הזוג עוסקים ביצירה, ועוד). הדיון בתימות אלו יוצג על פי היגיון של התקדמות כרונולוגית, מן המוקדם אל המאוחר: החל בתקופת בית הספר לאמנות בצלאל (1906); עבור באמניות הדור שלפני קום המדינה, ביניהן בתיה לישנסקי, ציונה תג'ר ואנה טיכו; המשך באמניות דור הביניים כגון לאה ניקל, אביבה אורי וביאנקה אשל-גרשוני; עבור באמניות שהחלו לפעול דור אחד מאוחר יותר, ביניהן דיתי אלמוג, מיכל נאמן ופמלה לוי; וכלה באמניות עכשוויות כמו סיגלית לנדאו, אניסה אשקר ומיכל רובנר. בתוך כך תבחן אמנותן ביחס למתח המתקיים בין המקומי לבין הגלובלי.