הצילום במהותו הוא הטבעה של המציאות או אמצעי להוכחה לאירוע שפעם קרה, וככזה הוא מנציח, מדובב ומעורר זיכרונות פרטיים וקולקטיבים. מאז המצאתו של הצילום בשנות השלושים של המאה ה-19 ועד ימינו, נוצרו ופותחו מסגרות הנצחה כגון אלבומי התמונות, ארכיונים ומוזיאוניםהיסטוריים, זאת כדי לשמר את צילומי/זיכרונות העבר. אולם, כפי טוען התיאורטיקן רולאן בארת', הצילום לא זאת בלבד שאיננו בבחינת זיכרון, לאמתו של דבר הוא חוסם את הזיכרון ונהפך עד מהרה לאנטי זיכרון. בסמינר זה נעסוק בסתירה עליה מצביע בארת' מתוך דיון מקיף בתפקידו החברתי ותרבותי של הצילום בחברה המודרנית כארכיון של זיכרונות. כמו כן, ננתח כיצד צלמים ואמנים מאתגרים ומבקרים תפקיד זה ואף חושפים את צידו האלים והכוחני. הנושאים בהם נעסוק יסבו סביב טיפול ספציפי במושגי הזיכרון הפרטי, הקולקטיבי וההיסטורי, כמו גם דיון במושג התת-מודע האופטי.