פרופ' חנה טרגן
הניסיון לשנות את פני הנוף הארכיטקטוני בארץ ישראל (בילאד אל-שאם) היווה חלק מאסטרטגיה מחושבת ומכוונת ביריבות שבין המוסלמים והצלבנים במאות 12-14 לספירה (התקופות האיובית והממלוכית המוקדמת). ברמה הקונקרטית נבנו מבני דת מוסלמים רבים (מדרסות, ח'נאקות, ריבאטים), כנסיות הפכו למסגדים הן על ידי שינוי יעוד והן על ידי הרס ובנייה מחדש; אלמנטים ארכיטקטוניים בעלי זהות נוצרית מובהקת "הופשטו" (spolia) ממבנים נוצריים ושולבו במסגדים ומבני קבר; כתובות על מבנים הכריזו בגלוי ובמרומז על כוחם של שליטים כשליחיה של דת מנצחת במלחמת קודש. ברמה האידיאולוגית שימש לעיתים קרובות זיכרון העבר של המקום, שנבע בין השאר ממסורות יהודיות מקראיות כמו גם מסורות אסלאמיות מוקדמות, לגיטימציה לניכוס זה.
הסמינר מבקש לבדוק מבנים קונקרטיים שונים שחלקם עומדים על תילם (גם אם נוספו להם חלקים מאוחרים) וחלקם מוזכרים במקורות כמו גם אלמנטים בשימוש משני, כתובות, חפצים, מטבעות וכו' כדי לנסות ולשחזר אסטרטגיה בעלת קוים אידיאולוגיים בתחום האדריכלות והאמנות במאבק שבין המוסלמים לנוצרים בארץ ישראל בתקופה הנזכרת.