פענוחה של יצירת האמנות, יהיו סגנונה ותקופתה אשר יהיו, מחייב ראשית כל ניתוח והבנה מדויקים של מאפייניה הצורניים. על אף הנטייה להפריד בין הדיון בצורה לבין העיסוק בתוכן ("סגנון" אל מול "איקונוגרפיה"), הראה מחקר תולדות האמנות כי הצורה הנה מרכיב תוכני בעל משמעות מרכזית בכל יצירת אמנות, המגדירה לא רק את 'סגנון' היצירה אלא במידה רבה גם את משמעויותיה. בעיה מרכזית בעיסוק בניתוח צורני הנה כי על אף שמלאכת הראיה הנה אוטומטית – כולנו רואים – ראייה כזו נוטה לפסוח על מידע רב אשר נחשף רק תוך התבוננות מתודית ושיטתית, ותוך ניתוח מסודר ומובנה של הצורות.

 
התרגיל יכלול מפגש בלתי אמצעי עם יצירות אמנות השמורות באוניברסיטה.