חיפוש חדש  חזור
מידע אישי לתלמיד

שנה"ל תשע"ח

  קומדיה: דרמה, תיאוריה, פרשנות
  Comedy: Drama, Theory, Interpretation                                                                
0811-0247-01
אמנויות | חוג לאמנות התאטרון
סמ'  ב'1000-1400328הנדסאים בנין א'סמינר ד"ר שלגו איגר שלומית
ש"ס:  4.0

סילבוס מקוצר

המונח "קומדיה" נמצא בשימוש כבר אלפי שנים, אולם במהלך ההיסטוריה חלו שינויים רבים באופי המחזות הנכללים בקטגוריה זו, ובימינו הוא אינו פשוט לתיחום והגדרה. בסמינר זה ננסה לברר מה הם מאפייני הקומדיה כסוגה דרמטית ומה הם גבולותיה, מה מקור הטענה על "מות הקומדיה", והאם הקושי בהגדרתה הוא מאפיין המובנה בזהותה ומתבקש מתוך אופייה.

לצורך הבירור נקרא מחזות קומיים מתקופות שונות וסגנונות שונים בתולדות התיאטרון ונבחן אותם לאור תיאוריות מרכזיות בחקר ההומור והקומדיה. נתעמק בהיבטים המבניים ובאמצעים הקומיים, נעקוב אחר גלגוליהן של דמויות טיפוסיות במסורת הקומדיה ונדון במאפיינים מבדילים בין טיפוסים שונים של קומדיה ובין הקומדיה לסוגות קומיות משיקות.

השיעורים ישלבו בין הרצאות פרונטליות לבין תרגילים ודיונים בכיתה.

Course description

Although the term “Comedy” has been in use for millennia, the nature and character of the plays that fall under this category has changed over the years. In fact, today the term is not as simple to define. In this seminar, we will try to discern the characteristics and identify the boundaries of Comedy as a dramatic genre. We will discuss the claim regarding the "Death of Comedy", and raise the question whether Comedy's resistance to definition is actually a key feature structured into its very identity.

To investigate these questions, we will read comical plays of various styles and from various time periods and examine them using central theories in the study of comedy and humor. We shall delve into the structural aspects and comical means, follow the developments of archetypical characters in the tradition of comedy, and discuss the attributes differentiating among diverse types of comedy and between comedy and other comical genres.

The seminar will combine frontal lectures, and class discussions and assignments.

סילבוס מפורט

אמנויות | חוג לאמנות התאטרון
0811-0247-01 קומדיה: דרמה, תיאוריה, פרשנות
Comedy: Drama, Theory, Interpretation
שנה"ל תשע"ח | סמ'  ב' | ד"ר שלגו איגר שלומית

666סילבוס מפורט/דף מידע

קומדיה: דרמה, תיאוריה, פרשנות

Comedy: Drama, Theory, Interpretation

סמסטר ב', תשע"ח

4 ש"ס, סמינר

שם המרצה: דר' שלומית שלגו-איגר

דואר אלקטרוני: shalgosh@post.tau.ac.il

שעות קבלה : יום ב' או ד' בתיאום מראש

 

תיאור הקורס

המונח "קומדיה" נמצא בשימוש כבר אלפי שנים, אולם במהלך ההיסטוריה חלו שינויים רבים באופי המחזות הנכללים בקטגוריה זו, ובימינו הוא אינו פשוט לתיחום והגדרה. בסמינר זה ננסה לברר מה הם מאפייני הקומדיה כסוגה דרמטית ומה הם גבולותיה, מה מקור הטענה על "מות הקומדיה", והאם הקושי בהגדרתה הוא מאפיין המובנה בזהותה ומתבקש מתוך אופייה.

לצורך הבירור נקרא מחזות קומיים מתקופות שונות וסגנונות שונים בתולדות התיאטרון ונבחן אותם לאור תיאוריות מרכזיות בחקר ההומור והקומדיה. נתעמק בהיבטים המבניים ובאמצעים הקומיים, נעקוב אחר גלגוליהן של דמויות טיפוסיות במסורת הקומדיה ונדון במאפיינים מבדילים בין טיפוסים שונים של קומדיה ובין הקומדיה לסוגות קומיות משיקות.

השיעורים ישלבו בין הרצאות פרונטליות לבין תרגילים ודיונים בכיתה.

 

Although the term “Comedy” has been in use for millennia, the nature and character of the plays that fall under this category has changed over the years. In fact, today the term is not as simple to define. In this seminar, we will try to discern the characteristics and identify the boundaries of Comedy as a dramatic genre. We will discuss the claim regarding the "Death of Comedy", and raise the question whether Comedy's resistance to definition is actually a key feature structured into its very identity.

To investigate these questions, we will read comical plays of various styles and from various time periods and examine them using central theories in the study of comedy and humor. We shall delve into the structural aspects and comical means, follow the developments of archetypical characters in the tradition of comedy, and discuss the attributes differentiating among diverse types of comedy and between comedy and other comical genres.

The seminar will combine frontal lectures, and class discussions and assignments.

 

דרישות הקורס

נוכחות, קריאה כנדרש והשתתפות בתרגילים במהלך הקורס, גיבוש הצעת מחקר לפי הנחיות שיינתנו, הגשת עבודה (רפרט/סמינריון). אישור הצעת המחקר עד סוף הקורס מהווה תנאי להגשת העבודה.

 

מרכיבי הציון הסופי

80% - ציון העבודה הסופית (סמינריון / רפרט)

10% - קריאה והשתתפות בתרגילים ובדיונים במהלך הקורס

10% - תהליך עבודה על הצעת מחקר אישית והצגתה בכיתה

 

נושאי הקורס (ייתכנו שינויים)

  1. מבוא לחקר הקומדיה
    1. תיאוריות מרכזיות על הומור ועל צחוק
    2. טכניקות ואמצעים קומיים
    3. הקומדיה כסוגה דרמטית: שאלות מרכזיות
    4. משפחת הקומדיה: מילון מונחים
  2. קווים לדמותה של "הקומדיה הקלאסית": הקומדיה ההלניסטית, הרומית, והגרסה הלמדנית ברנסנס האיטלקי.
  3. הקומדיה דל'ארטה: מאפייניה, מקורותיה והשפעותיה.
  4. יסודות סטורנליים וקרנבליים בקומדיה. לימינל ו"לימינויד".
  5. יסודות טראגיים, אווירה פסטיבית ופרשנויות סותרות בקומדיה הרומנטית של שקספיר.
  6. קומדיה, סאטירה, פארודיה ופארסה ביצירתו של מולייר.
  7. דמויות הליצן והשוטה בקומדיה הקלאסית, במחזה הטראגי-קומי המודרני ובתיאטרון הפוסט-מודרני.
  8. הסאטירה - מאפייניה וגלגוליה.
  9. גיבוש הצעות מחקר אישיות, פרזנטציות.

 

רשימת מחזות (ייתכנו שינויים)

בחלק מהמחזות נדון בכיתה, השאר יוצעו לסטודנטים לעבודות האישיות.

 

  1. ארבאל, פרננדו. פיקניק בשדה הקרב (1958) בתרגום עדה בן-נחום.
  2. אריוסטו, לודוביקו. התיבה (1508) בתרגום עמרי סמיט.        
  3. אריסטופנס. השלום (421 לפנה"ס) בתרגום זיוה כספי.
  4. ______. ליסיסטרטה (411 לפנה"ס) בתרגום אהרן שבתאי.
  5. ______. פלוטוס (388 לפנה"ס) בתרגום דבורה גילולה.
  6. גולדוני, קרלו. משרתם של שני אדונים (1743) בתרגום נסים אלוני.
  7. גיסלמן, דויד. מר קולפרט (1999 ) בתרגום מולי שולמן ועינת ברנובסקי .
  8. דה גלדרודה, מישל. העיוורים (1933) בתרגום משה לזר.
  9. דוביצי, ברנרדו. הקומדיה של קלנדרו (1513) בתרגום עמרי סמיט.
  10. ווילד, אוסקר. חשיבותה של רצינות (1895) בתרגום דוד שטיינברג.
  11. זארי, אלפרד. אובו המלך (1896) בתרגום דוד זינדר.
  12. טרנטיוס. האחים (160 לפנה"ס) בתרגום דבורה גילולה.
  13. חצור, אילן. מלחמה על הבית (2002)
  14. לוין, חנוך. הרטיטי את לבי (2005).
  15. מולייר. טרטיף (1667~) בתרגום יהושע סובול.
  16. _____. הענוגות הנלעגות (1659) בתרגום נתן אלתרמן.
  17. _____. תעלולי סקפן (1671) בתרגום נתן אלתרמן.
  18. מננדרוס. הנרגן (317-16 לפנה"ס) בתרגום אהרן שבתאי.
  19. _____. בת סמוס (315/309 ~ לפנה"ס) בתרגום יצחק זילברשלג.
  20. פו, דריו. חקירה חוזרת בענין מותו המוזר של אנארכיסט מפוקפק (1970). בתרגום נסים אלוני.
  21. פלאוטוס. אמפיטריום (205-184 לפנה"ס) בתרגום דבורה גילולה.
  22. _____. האוצר (205-184 לפנה"ס) בתרגום דבורה גילולה.
  23. קישון, אפרים. הכתובה (1959).
  24. שקספיר, וויליאם. הלילה השניים-עשר (1602/1623) בתרגום אהוד מנור.
  25. _____. כטוב בעיניכם (1600) בתרגום אברהם עוז.

 

 

רשימת מקורות (בחלק מהמקורות נדון בכיתה – האחרים ישמשו את הסטודנטים לעבודותיהם)

 

אלכסנדר, דוד. "דיוקנה של ההבעה הסאטירית". ליצן החצר והשליט. תל אביב: ספריית פועלים, 1985.

אריסטו. פואטיקה. תרגום יואב רינון. ירושלים: מאגנס, 2003.

ברגסון, אנרי. הצחוק. ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1981.

זיו, אבנר. פסיכולוגיה של ההומור. תל אביב: יחדיו, 1981.

זקס, אריה. שקיעת הלץ. ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1978.  

יערי, נורית. התאומים במסורת הקומדיה: מפלאוטוס עד סוף הרנסנס. עבודת גמר לתואר "מוסמך". אוניברסיטת תל-אביב, 1977. 

לאור, יצחק. הקומדיה של חנוך לוין: פטישיזם תיאטרוני כאופן קיום. דיסרטציה. אוניברסיטת תל-אביב, 1999.

מלצר, גלעד (עורך). אירוניה/פרודיה. צופית: המדרשה - בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל, 2008 .

נבו, רות. הקומדיה השקספירית. ירושלים: בית הוצאה כתר, 1980.

נגיד, חיים. הליצן בן דמות היגון - על רצינותה של הקומדיה הישראלית: היבטים קומיים בשפת התאטרון של נסים אלוני, חנוך לוין ומיקי גורביץ. תל אביב: אוניברסיטת תל-אביב, החוג לאמנות התיאטרון, 2013.

נגיד, חיים. "קרנבליות ופסיביות ביצירתו של לוין". חנוך לוין - האיש עם המיתוס באמצע. עורכים נורית יערי ושמעון לוי. תל אביב: הקיבוץ המאוחר וזגגי, 2004. 203-230.

סובר, אריה. הומור בדרכו של האדם הצוחק. ירושלים: כרמל, 2009.

סמיט, עמרי. הקומדיה הלמדנית: שלוש קומדיות מהרנסנס האיטלקי. ירושלים: מאגנס והאוניברסיטה העברית, 2016.

פרויד. זיגמונד. הבדיחה ויחסה ללא-מודע. תל-אביב: רסלינג, 2007. 

פריי, נורתרופ. "מיתוס האביב: קומדיה". תרגם אבי עוז.  עכשיו, חוברת 1968 , 21-24. עמ' 243-236. 

 

Bakhtin, Mikhail. Rabelais and his world. translated by Helene Iswolsky. Bloomington, Ind.: Indiana University Press, 1984. 

Barber, C. L. Shakespeare’s Festive Comedy. Princeton: Princeton University Press, 1959.

Corrigan, Robert W. (ed.) Comedy: Meaning and Form. Cambridge: Harper & Row, 1981.

Frye, Northrop. Anatomy of Criticism: Four Essays. New York: Atheneum, 1965.

Hughes, Alan. Performing Greek Comedy. Cambridge and New York: Cambridge University Press, 2012.

Lanson, Gustave, and Ruby Cohn. “Molière and Farce.” The Tulane Drama Review, vol. 8, no. 2, 1963. pp. 133–154.   

Milner Davis, Jessica. "What is Farce?". Farce. London: Methuen, 1978. p.69- 88.

Olson, Elder. The Theory of Comedy. Bloomington: Indiana University Press, 1968.

Pye, Gillian. "Comedy theory and the postmodern" Humor – International Journal of Humor Research, 19.1 (2006): 53-70. 

Robb, David (ed). Clowns, Fools and Picaros: Popular Forms in Theatre, Fiction and Film. Amsterdam: Rodopi, 2007.

  • Faye, Ran. "Modern Tragicomedy and the Fool".
  • Llano, Stephen. "The Clown as Social Critic: Kerouac’s Vision".
  • Tobias, Ashley. "The Postmodern Theatre Clown".

Romanska, Magda, and Alan L. Ackerman. Reader in Comedy: An Anthology of Theory and Criticism. London, New York: Bloomsbury, 2017.

  • Meredith, George. "An Essay on Comedy and the Uses of the Comic Spirit" (1897). 207-216.
  • Langer, Susanne. “The Comic Rhythm” from Feeling and Form (1953). 270-275.
  • Hutcheon, Linda. "A Theory of Parody" (1985). 337-341.

Salingar, Leo. Shakespeare and the traditions of comedy. London: Cambridge University Press, 1974.

Segal, Erich (ed.). Oxford readings in Menander, Plautus, and Terence. Oxford: University Press, 2001.

Segal, Erich. The Death of Comedy. Cambridge, Mass: Harvard University Press, 2003.

Schechter, Joel. “Brecht’s Clowns: Man is Man and after”. The Cambridge Companion to Brecht, ed. Peter Thomson and Glendyr Sacks. Cambridge: CUP, 1994. 68-78.

Sharrock, Alison. Reading Roman Comedy: Poetics and Playfulness in Plautus and Terence. Cambridge: Cambridge University Press 2012.Stott, Andrew. Comedy. London-New York: Routledge 2005.

Turner, Victor. "Betwixt and Between: The Liminal Period in Rites of Passage." The Forest of Symbols: Aspects of Ndembu Ritual. Ithaca: Cornell U P, 1970. 93-111.

Turner, Victor. From Ritual to Theatre: The Human Seriousness of Play. New York: PAJ Publications, 1982.

Van-Gennep, Arnold. The Rites of Passage, London 1960.

Warde, Frederick B. The Fools of Shakespeare: An Interpretation of Their Wit, Wisdom and Personalities. LaVergne, Tennessee: Kessinger, 2009.

Welsford, Enid. The Fool: his social and literary history. London: Faber and Faber, (1935) 1968.

 

 

 

 

להצהרת הנגישות


אוניברסיטת ת