 שנה"ל תשע"ה | |||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מבוא לסביבת האדם: מרחב, מקום וסביבה
Introduction to the Human Environment |
0691-1407-01 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדעי הרוח | גאוגרפיה וסביבת האדם | |||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||
ש"ס: 4.0
סילבוס מקוצר
מרחב, מקום וסביבה הן שלש דרכי הסתכלות וחקירה שפותחו במהלך השנים בתחום הגיאוגרפיה האנושית. המרחב מבטא את ההסתכלות האובייקטיבית - את מערכת הקוארדינטות שבמסגרתה מתקיימת הפעילות האנושית. המקום מבטא את התחושה הסובייקטיבית והאינטימית שנוצרת בין אדם לביתו, שכונתו, עירו או ארצו, ואילו הסביבה היא התבנית - הסובב התרבותי-חברתי-פיסי שבמסגרתו, מבנהו וחוקיו מתקיימת הפעילות האנושית. לבד מהיותה דיסציפלינה בפני עצמה, הגיאוגרפיה האנושית מהווה גם את הבסיס התיאורטי של תכנון עיר ואזור. ולכן, המושגים מרחב, מקום וסביבה קשורים קשר הדוק אל שלש הגישות המרכזיות שפותחו במהלך השנים בתחום התכנון. המרחב קשור אל הגישה המכניסטית-הנדסית שתופסת את החברה וסביבתה הפיסית כמכונה משוכללת שניתן להנדס אותה; המקום קשור אל הגישה ההתנסותית בארכיטקטורה ותכנון שרואה בחוויה הישירה את נקודת המוצא לתכנון; ואילו הסביבה אל הגישה המערכתית התופסת את החברה, התרבות והסביבה הפיסית כשלם שהוא יותר מסכום חלקיו''.
שלוש דרכי ההסתכלות הללו עברו במהלך המאה ה20- מהפך: במשך רוב רובה של המאה הם היוו את אבני היסוד של המודרניזם - את הבסיס לאמונה ולתקווה ביכולתו של האדם המודרני ליצור חברה, תרבות, מרחב, מקום וסביבות פיסיות טובים יותר. בשליש האחרון של המאה הם אבני המשחק של הפוסטמודרניזם - השלב החדיש של המודרניזם, או זה שלאחריו, שנכזב מן האידיאולוגיות והתקוות הגדולות ורואה במרחב, במקום ובסביבה משחקי מילים, ציטוטים וייצוגים - שעשועים אינטלקטואליים רגעיים, הווה מתמשך שאינו מוביל למטרות נשגבות.
במהלך הקורס נבחן את שלוש דרכי ההסתכלות הללו ואת הדרך בה הן באות לידי ביטוי בתחומים השונים של הגיאוגרפיה האנושית ובהקשר לתכנון מרחב מקום וסביבה.
Course description
Space, place and environment are three concepts developed in geography in the last half century. Space was developed as a central concept in the attempt to develop an objective science of the human geography of cities and regions, very much in line with the hard sciences. Place was developed as a notion that represents the subjective relations and sensations maintained between a person and his/her home, neighborhood, city or country. Finally, the notion of environment refers to the social, cultural, political and physical structure within which human activity takes place.
The above three notions are intimately related to the basic approaches developed in the domain of urban and regional planning. Space is related to the attempt to develop a science of planning having the comprehensive rational approach at its center. Place is related to the phenomenological approach, which considers direct experience as the proper approach to planning. Finally, environment is associated with the systems approach to urban and regional planning.
Throughout most of the 20th century, space, place and environment provided the foundation of modernism. In the fourth quarter of the 20th century and the beginning of the 21st, these three notions are playing a major role in the postmodern discourse about society, cities and their planning.
In the course we will follow the way these different perceptions of cities, regions and society developed and the way they affect the domain of urban and regional planning.
Bibliography:
1. מקראה.
2. יובל פורטוגלי. 1999. מרחב, זמן וחברה בארץ ישראל הקדומה, חלק א: מורפולוגיה חברתית. האוניברסיטה הפתוחה.
3. יובל פורטוגלי. 2000. 1,500 מילה ויותר על הגיאוגרפיה של האדם: סע אל תוך הדיסיפלינה. תיאוריה וביקורת, 16, 213.
4. Juval Portugali. 1999. Self-Organization and the City. Springer.