סילבוס הקורס הכוח החזק? ויזלטיר, הורוביץ, וולך - תשע"ד, פקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת ת"א

שנה"ל תשע"ד

הכוח החזק? ויזלטיר, הורוביץ, וולך
The Strong Power? Wieseltier, Hurwitz, Wallach

0680-2096-01

מדעי הרוח | ספרות


סמ' ב'	1000-1200	'ב	279	גילמן - מדעי הרוח	שיעור	ד"ר סתר שאול

D:\Inetpub\shared\yedion\syllabus\06\2013\0680\0680209601_desc.txt סילבוס מקוצר חקר השירה העברית החדשה בשני העשורים האחרונים הרבה להפנות זרקור אל מהלכים אופוזיציוניים, מינוריים, "חלשים" – דוד פוגל, למשל, כנגד ביאליק ושלונסקי ה"חזקים"; או, לחילופין, שירה מזרחית ושירת נשים אל מול הקאנון האשכנזי-גברי. בקורס זה נפנה דווקא למהלך שירי שבשל "חוזקו", אולי, זכה עד כה לעיסוק מחקרי מועט: אל חבורת ויזלטיר-הורביץ-וולך. נקרא חטיבות נרחבות משירתם של המשוררים הללו ונשאל באילו אופנים נכרכות שירת האכזריות של ויזלטיר, השירה המטאפיזית של הורביץ והשירה הארוטית של וולך תחת כפיפה אחת? כיצד כל אחד מהם מעמיד מחדש את השיר הלירי מבעד, אך גם כנגד, שירת דור המדינה? מה האופק הפוליטי של שירה זו? מי הם ממשיכי דרכה? והאם היה זה המהלך ה"לבן" האחרון בשירה העברית? Course description Research of modern Hebrew poetry in the last two decades focused on oppositional, minor, “weak” trajectories – David Fogel's poetry, for example, as against Bialik and Shlonsky; or Mizrahi poetry and women's poetry as against the male-Ashkenazi canon. In this course, however, we'll turn to a poetic move that has gained little scholarly concern, perhaps due to its “strong” position: the Wieselteir-Hurwitz-Wallach poetic group. We'll read vast portions of poetry written by these poets, and ask in what ways can Wieseltier's poetry of cruelty, Hurwitz's metaphysical poetry, and Wallach's erotic poetry even be subsumed under the same rubric? How does each one of them reconstitute lyric poetry through, but also against, the poetry of the Statehood Generation? What is the political horizon of their poetry? Who are its followers? And was it ultimately the last canonical “white” trajectory in Hebrew poetry

סילבוס מקוצר

חקר השירה העברית החדשה בשני העשורים האחרונים הרבה להפנות זרקור אל מהלכים אופוזיציוניים, מינוריים, "חלשים" – דוד פוגל, למשל, כנגד ביאליק ושלונסקי ה"חזקים"; או, לחילופין, שירה מזרחית ושירת נשים אל מול הקאנון האשכנזי-גברי. בקורס זה נפנה דווקא למהלך שירי שבשל "חוזקו", אולי, זכה עד כה לעיסוק מחקרי מועט: אל חבורת ויזלטיר-הורביץ-וולך. נקרא חטיבות נרחבות משירתם של המשוררים הללו ונשאל באילו אופנים נכרכות שירת האכזריות של ויזלטיר, השירה המטאפיזית של הורביץ והשירה הארוטית של וולך תחת כפיפה אחת? כיצד כל אחד מהם מעמיד מחדש את השיר הלירי מבעד, אך גם כנגד, שירת דור המדינה? מה האופק הפוליטי של שירה זו? מי הם ממשיכי דרכה? והאם היה זה המהלך ה"לבן" האחרון בשירה העברית?

Course description

Research of modern Hebrew poetry in the last two decades focused on oppositional, minor, “weak” trajectories – David Fogel's poetry, for example, as against Bialik and Shlonsky; or Mizrahi poetry and women's poetry as against the male-Ashkenazi canon. In this course, however, we'll turn to a poetic move that has gained little scholarly concern, perhaps due to
its “strong” position: the Wieselteir-Hurwitz-Wallach poetic group. We'll read vast portions of poetry written by these poets, and ask in what ways can Wieseltier's poetry of cruelty, Hurwitz's metaphysical poetry, and Wallach's erotic poetry even be subsumed under the same rubric? How does each one of them reconstitute lyric poetry through, but also against, the poetry of the Statehood Generation? What is the political horizon of their poetry? Who are its followers? And was it ultimately the last canonical “white” trajectory in Hebrew poetry

להצהרת הנגישות