In 1969 humans landed first ‘on’ the moon and then ‘in’ cyberspace. Today, the mountains of the moon remain neglected and unexplored, but cyberspace has evolved into a deeply familiar habitat. (Sue Thomas- Technobiophilia)

מהו חוט השני העובר בין 'אוטופיה' לתומס מור (1516) ל 'עיר השמש' של טומאזו קמפנלה (1639-1568)? מחבר בין הטבע הארכדי של  'מכתבים מסלבורן' לגילברט וייט (1720-1793( ל"חדשות משום מקום" של וויליאם מוריס (1891)  ולבסוף, מתחבר לאוטופיות הקיברנטיות שראשיתן בשנות ה-60 ופסגתן אוטופיית הסייברספייס והמציאות המרובדת (Augmented Reality)?

ובכן, חוט השני הזה, המוטיב החוזר והכמעט הכרחי לכל אוטופיה, הוא הסנטימנט האקולוגי. ויש אף מי שטוענים, כי אותו סנטימנט כשהוא מהול בחרדה, נוכח גם בכל הדיסטופיות ששורטטו אי פעם. כך, לדוגמה, ברומן הגותי 'לאחר לונדון' (After London) של תומס ג'פריס (1885) כמו גם, בנובלה הנבואית של א"מ פורסטר, "המכונה נעצרת" (1909), בדיסטופיה המטלטלת של אלדוס האקסלי "אי" (Island) וכמובן ב'קץ האוטופיה' חיבורו הפוליטי של הרברט מרכוזה משנת 1967. ואחרון, בחזונות ההרס האקולוגי-אורבני המאפיינים את הכתיבה הסייברפאנקסטית של שנות ה-80 וה-90 שבאה לעולם יחד עם, וכתגובה, לאינטרנט ולמרחב הווירטואלי המתהווה.

טענת השיעור, אם כן, שאין להבין את הסייברספייס כמרחב וכמקום התרחשות (locus in quo), במנותק מן המסורת האקולוגיסטית לדורותיה. ואכן, האידיאולוגיות הקיברנטיות של שנות ה-60 שהניחו את הבסיס לחזון הדיגיטלי, הגיעו לתודעת הציבור הרחב ובעיקר ציבור הצעירים, כחזון אקולוגי מפתה של מערכות מורכבות של רגולציה עצמונית המשלבות טבע-אדם מכונה/מחשב, כפי שצייר יפה המשורר האמריקאי ריצ'רד בראוטיגן (Richard Brautigan 1935-1984) בשירו המתריס משנת 1967 (להלן הבית האחרון):

I like to think
(it has to be!)
of a cybernetic ecology
where we are free of our labors
and joined back to nature,
returned to our mammal
brothers and sisters,
and all watched over
by machines of loving grace.

ברוח דברים אלו, השיעור יתחקה אחר גלגוליו ההיסטוריים של הסנטימנט האקולוגיסטי שנולד ובא לעולם בשלהי העת החדשה המוקדמת מתוך ניסיון להבין את הזיקה המורכבת בין אדם לטבע, בין המלאכותי (ובכלל זה 'הטכנולוגי') לטבעי על-פי מיקומם של הישים השונים ב'שלשלת ההוויה הגדולה'.

בחלקו הראשון של השיעור יוקדשו המפגשים לסקירה מקיפה ופרשנית של הולדת הסנטימנט האקולוגיסטי החל בעבודתו פורצת הדרך של הנטורליסט השבדי קארל פון ליניאוס (1707-78) שבמרכזה האמונה כי בעזרת מחשבה שיטתית [מדעית] יכול האדם לשלוט במערכת האקולוגית ואף לנצלה לטובתו. גישה זו תעומת עם גישתו של הנטורליסט ואיש הדת האנגלי גילברט וויט, כפי שזו באה לידי ביטוי בספרו "היסטורית הטבע של סלבורן" (1789) שהפך מאז ועד היום לספר פולחן בקרב אקולוגיסטים מכל גווני הקשת. וכמובן, נתוודע לעבודתו רחבת היריעה של אלכסנדר פון הומבולדט (1769-1859(, מי שהניח את הבסיס להוליזם האקולוגי ולתפיסת העולם כמערכת בה הכל קשור בכל, הנחה שתשחק תפקיד כה מרכזי באקולוגיה המודרנית של המאה ה- 20 בכלל ובזו הקיברנטית בפרט.

בהמשך, נעסוק באקולוגיזם של המאה ה-19, החל ברומנטיציזם הטרנסצנדנטלי מבית מדרשו של הנרי דיויד ת'ורו (1862- 1817 Thoreau) מן הבולטים שבין ממשיכי דרכו של אלכסנדר פון הומבולדט כמו גם, ג'ון מיור, John Muir 1838 –1914)) הגיבור המיתולוגי של השימור הסלקטיבי. נכיר כמה מגיבורי האקולוגיה המוקדמת שפעלו במפנה המאה ובראשית המאה ה-20 כמו גיפורד פינצ'וט (Gifford Pinchot  1865 –1946)) חסיד האידאולוגיה האנתרופוצנטרית של 'ניהול הטבע' וכן, את  אלדו לאופולד (1887-1948 Aldo Leopold)  שהציע את רעיון "הסימביוזה האוניברסלית" שלימים ישמש מקור של השראה לאוחזים בגישות הוליסטיות מבוססות קיברנטיקה.

בחלקו השני של הקורס, נעסוק בהולדת האקולוגיה החדשה של המאה ה-20 על שלושת פלגיה העיקריים: האקולוגיה הרדיקלית-פוליטית, 'האקולוגיה העמוקה' והאקולוגיה הקיברנטית-הוליסטית שפרחה בשנות ה60 וה-70 ואשר שימשה מסד אינטלקטואלי כמו גם מצע תרבותי לסייבר-אקולוגיה (eco-cyber). בהקשר זה, נכיר את הדרכים בהם רתמנו את חווית הטבע שלנו ואת לשון תיאור הטבע, על מנת להבין את חווית הסייברספייס. שהרי מן ההתחלה, מראשית שנות ה-80, היה שיח הסייברספייס רווי בדימויים הלקוחים מעולם הטבע ובמטפורות ביולוגיות. כך למשל, 'נתונים' (data) אורגנו ב"שדות" תוארו כ"נהרות", "שבילים", "איים" (למשל, ספרו של ברוס סטרלינג משנת 1993, "איים ברשת") וכיום אף מאוחסנים ב"ענן" מרחף. המשתמשים נקראו "לגלוש" על "גלי" הנתונים ו"ולשוטט" ב"שבילים ובמשעולים" ווירטואליים ולהוריד קבצים נחשקים בעזרת "הזרם" (torrent).  

בעידן שבו המשבר האקולוגי היה לגלוי גם לעין הבלתי מזוינת, הוצע המרחב הדיגיטלי כסביבה חדשה ומבטיחה שבה ניתן יהיה לקיים אקולוגיה בת-קיימא (sustainable ecology) בעזרת טכנולוגיה ברת-קיימא (sustainable technology). במסגרת עולם ציפיות זה, התגבר העיסוק בשאלת השוני, אך גם הדומות, שבין האורגני לאי-אורגני, החומרי והלא חומרי, אינטליגנציה אנושית למול אינטליגנציה מלאכותית. והכל, בהקשר של אקולוגיה חדשה אשר במסגרתה משתנים (mutating) הגופים עד אשר הגבולות המסורתיים בין האנושי לסייבורג, בין שהם קוגניטיביים ובין שהם פיזיים, הולכים ומתפוגגים.

ברוח זו, דוברי תרבות המחשב שהתגבשה בעשורים האחרונים של המאה ה-20, טיפחו סנטימנט ושיח אקולוגי חדש שבמרכזו לא דיכוטומיה, אלא אינטראקציה בין הסביבה הפיזית לבין רשתות מחשב חובקות כל. אקולוגיה הנשענת על קריאת תגר כנגד המגבלה הקיצונית בגמישותן (plasticity ) של צורות חיים, לעומת 'הגמישות' המאפיינת את יצירי המחשב, עד כדי כך שההביטט החדש יכול מעתה להיות מוחזק כהכלאה שבין הדיגיטלי לאורגני.  

באמצעות ממשקים טכנולוגיים הולכים ונקשרים בהדרגה שני המרחבים עד שחיי היום יום, מן החברתי והפוליטי ועד לרווחה ולבריאות, הופכים יותר ויותר תלויים וכרוכים במרחב ההיברידי חדש זה, המכונה גם: מרחב של מציאות מרובדת. ביליונים של שנות אבולוציה יצרו מערכת אקולוגית טבעית מורכבת עד פליאה אך גם שברירית הכורעת תחת לחצי הכלכלה הליברלית וכוחות השוק. ואם כוחות אלה השחיתו את הטבע, דלדלו משאבים ופגמו אנושות בסביבת החיים, בא שיח הטכנולוגיה הדיגיטלית ומציע את הסביבה המרובדת החדשה, את ההכלאה בין החי האורגני לבין יצירי-מחשב ואת ניצחון האינפורמציה על-פני החומר, כאמצעים למזור ולתיקון.