D:\Inetpub\shared\yedion\syllabus\06\2014\0621\0621117301_desc.txt

רפובליקת ויימאר (1918-1933) נוסדה לאחר ובעקבות מלחמת העולם הראשונה, וסופה עם כינונו של הרייך השלישי. העובדה שהתקיימה בין שתי תקופות מכוננות ומכריעות בהיסטוריה האירופאית, והגרמנית בפרט, גרמה לא אחת להנחה המחקרית המוטעית ולפיה מדובר בתקופה היסטורית פחותת ערך. אותה עובדה הובילה היסטוריונים אחרים להתבוננות רומנטית, נוסטלגית משהו, על הרפובליקה שנתפשה כמעין "גן העדן האבוד" של המודרניות – הרגע האחרון של המודרנה שעדיין לא הוכתם על ידי הקטסטרופה שבאה אחריה.

בשיעור זה אנסה לספר את ההיסטוריה של רפובליקת ויימאר כנגד מגמות ביקורתיות ורומנטיות אלה, ולעמוד על מאפייניה הרבים, המגוונים והמורכבים. בין הנושאים שיידונו: חוקת ויימאר, המשברים הפוליטיים-כלכליים ו"מצב החירום"; החברה הויימארית כ"חברת סכנה"; הופעת ועליית הקומוניזם והנאציזם הגרמני; הומואים ולסביות בעיר הגדולה; תרבות צריכה; דאדא, אקספרסיוניזם וקולנוע ויימארי; הפילוסופיה ה"ווימארית" של ולטר בנימין ומרטין היידגר.

אבקש לקרוא לפני השיעור את ספרו של סבסטיאן הפנר, סיפור של גרמני, 1914-1933 (חרגול, 2002, מתרגמת: שולמית וולקוב).