נמנה עם שנים עשר השחקנים הראשונים של תאטרון הבימה במוסקבה. נתקבל לתאטרון בפעם הראשונה והשניה; 1917/1938; נתקבל לקולקטיב; בפעם הראשונה והשניה ב-1938/1946. היה חקיין של גדולי הדור (ביאליק, ז'בוטינסקי, טשרניחובסקי, פרישמן, ועוד), במאי, מורה למשחק, פרסם בעיתונות היומית ובכתבי עת רשימות ופיליטונים על תאטרון ומפגשים עם סופרים, אמנים ואנשי ציבור. נולד ברוסיה, באוקראינה, בוולוצ'יסקי. עלה לארץ ישראל ב-1910, 1924, 1935. בוגר המחזור הראשון של הגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. ב-1914 חזר לאוקראינה. ב-1917 נתקבל לתאטרון, למד משחק בסטודיה הדרמטית של הבימה בהדרכת ייבגני וכטנגוב במוסקבה, וצורף לקולקטיב.

שיחק בהצגות: נשף בראשית, היהודי הנצחי, הדיבוק, הגולם, עמך, כתר דוד, גן הדובדבנים, בנות הנפח, מיכל בת שאול, בגרות, האדמה הזאת, המלט, המלך אדיפוס, חלום ליל קיץ, חתונת פיגרו, אילוף הסוררת, הציפור הכחולה, אכזר מכל המלך, בית התה של ירח אוגוסט, הביצה, הסוחר מונציה, ועוד. ב-1924 עזב את הבימה ועלה לארץ ישראל בפעם השניה, הפעם עם רעיתו חוה ורדי-יואלית. כאן ערכו סיבוב הופעות ברחבי הארץ ואחר כך היגרו לארה''ב. בניו יורק הקים הזוג ורדי סטודיה למשחק בעברית וביידיש, והיו בו המורים הראשיים. ורדי גם עסק בבימוי, ושניהם שיחקו בהצגות והופיעו בנשפי קריאה ומשחק ברחבי ארה''ב ובקנדה. בארצות הברית ביים מחזות משל: שלום עליכם, י.ד. ברקוביץ, הרי סקלר, אנוכי, אנסקי, ועוד. בפעם השלישית עלה ורדי לארץ ישראל ב-1935, לאחר שהות בת תשע שנים בארה''ב (1924-1935). בתל אביב ייסד הזוג ורדי את חזון - מדרשה לתאטרון, שמטרתה היתה לחנך שחקנים ושחקניות צעירים ולשפר את ההגוי העברי. ב1938 צורף דוד ורדי מחדש לתאטרון הבימה וחידש את פעילותו המשחקית. במקביל, המשיך בהופעותיו כחקיין ועם רעיתו המשיך להופיע בארץ ובחו''ל בנשפי קריאה ומשחק. ורדי שיחק בהבימה עד 1953, אז פרש לגימלאות. נפטר ערירי בגיל 80. הניח אחריו רעיה - חוה ורדי-יואלית.

ורדי, דוד, 1946, בדרך הילוכי. הוצאת מסדה, תל אביב.

ישראל כהן (עורך), 1982, בדרך הילוכי. מהדורה חדשה ומורחבת, בהוצאת עקד, תל אביב.