| שחקנית | סגור חלון | הדפסה | |||||
|
מספר קטלוגי: 76.1.1 | |||||
| הגברת הראשונה של התאטרון העברי. כלת פרס ישראל. נמנית עם שלושת מייסדי הבימה יחד עם נחום צמח ומנחם גנסין (1917), ועם שנים עשר השחקנים הראשונים של תאטרון הבימה במוסקבה. נולדה ברוסיה הלבנה, בברזינו. למדה בקורס עברי לגננות בורשה והייתה גננת. בוגרת הסטודיה הדרמטית הבימה במוסקבה, בהדרכת ייבגני וכטנגוב. התקבלה להבימה וצורפה לקולקטיב ב-1917. עלתה לארץ ישראל ב-1928 (ביקרה בארץ ישראל לראשונה ב-1925). הייתה מורה בכפר (1915-1917), וגננת בבקו ובסרטוב, שם ניהלה בית מחסה לילדי פליטים. שיחקה בלהקות חובבים מ-1914. כל חייה שיחקה בתאטרון הבימה בלבד וגילמה יותר מ-70 תפקידים, להוציא הופעת אורח אחת בלבד, בפתיחת האולם החדש של התאטרון הקאמרי ברחוב דיזנגוף בתל אביב - כנרת כנרת, מחזהו של נתן אלתרמן (1961). הנצחה: עוד בחייה הונצח שמה במעון לילדים בשכונת התקווה, בתל אביב (1947), והאולם המרכזי של תאטרון הבימה נקרא על שמה - אולם רובינא (1979), שלוש שנים לאחר מותה הוקם לזכרה ונחנך, בתאטרון הבימה - משכן רובינא; שיחזור חדר האורחים מביתה וחדר ההלבשה שלה בתאטרון (1983). זהו אתר זכרון שרק בודדים זוכים לשכמותו. יצירות אמנות שנעשו בהשראתה ולכבודה: עשרות ציורים, רישומים ופסלים מעשי ידי ציירים ופסלים נעשו לכבודה ועשרות שירים נכתבו למענה של חנה רובינא. הנה שורות אחדות מן השיר - חנה רובינא, שכתב לכבודה המשורר נתן אלתרמן: ''...כאשר הרבים ראשונה ראוה, ושמעו את קולה הנוגן והחם, הם ידעו כי לפתע נגעה הרוח באחד נפלאי כנוריו של עם...כאשר הרבים ראשונה ראוה, אצילה ותמירה, עם נתן בה עינו, והכיר כבראי מלוטש ורקוע, את תשעת הקבים של מורשת חנו, את יפין של נשיו, שערן הקלוע, עיניהן הנושאות את עמעום מגינו...נברכנה היום על ענוה ועל יושר שבהם היא נושאת את הנזר הזה, אשר בו אין אולי רב קלות ורב אושר, אבל יש בו גורל כמיטב המחזה. נברך את בואה ניגונית ומוארת, משולה כיונה ומשולה כלביאה. נברך היותה רתוקה בשרשרת אל יחוד העגול שנחתם בבואה. ונאמר לה: תודה לך, אשה בעטרת, תודה, שחקנית עבריה נפלאה...'' רובינא נפטרה בגיל 91. בשנות העשרים של המאה, הייתה נשואה, במשך שנים אחדות, למשה הלוי איש הבימה ואחר כך מייסד תאטרון – האהל (1925). הניחה אחריה בת, הזמרת - אילנה רובינא, שילדה למשורר אלכסנדר פן, ונכדה - מאיה. | ||||||
| שיחקה בהצגות | ||||||
| הדיבוק, היהודי הנצחי, כתר דוד, אוריאל אקוסטה, האם, האנוסים, דוד הראובני, מירה'לה אפרת, טוביה החולב, פדרה, אמא קוראז', מיכל בת שאול, מקבת, בערבות הנגב, חנה סנש, מדאה, מות הסוכן, מסע ארוך לתוך הלילה, העצים מתים זקופים, הצוענים של יפו, דודה ליזה ועוד. | ||||||
| פרסים | ||||||
| חנה רובינא - הגברת הראשונה של התאטרון העברי. שחקנית עטורת פרסים ותארי כבוד: פרס ישראל, והתואר - אביר מסדר האמנויות והספרות, מטעם ממשלת צרפת (1957). פרס דיזנגוף, פרס גורדון, פרס גנסין ונחום צמח, פרס הועד למען החייל, התואר - יקירת תל אביב (1970), התואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב (1975) ועוד. | ||||||
| שיחקה בסרטים ובתוכניות טלוויזיה | ||||||
| צבר (1933), איריס (1968). | ||||||
| ביבליוגרפיה | ||||||
|
פינקל, שמעון, 1978, חנה רובינא - מונוגרפיה על רקע זכרונות. הוצאת עקד, תל אביב. כרמלה רובין (אוצרת ועורכת), 1988, רובינא - תערוכה בשנת המאה להולדתה. קטלוג התערוכה, בית ראובן, תל אביב, סתיו תשמ''ט. שמעון לב-ארי (אוצר ועורך), 1983, משכן רובינא. קטלוג המשכן, הוצאת תאטרון הבימה, תל אביב. גיא, כרמית, 1995, המלכה נסעה באוטובוס - רובינא והבימה. ספרית זגגי והוצאת עם עובד, תל אביב. | ||||||