זמרת, מלחינה, מוזיקולוגית, שחקנית. חלוצת הזמר הארץ ישראלי המזרחי, שירי משוררים והשיר העברי האמנותי. נולדה בירושלים. התייתמה מאמה בלידתה ומאביה בגיל שלוש. גדלה במוסדות ובמשפחות אומנות. למדה בכפר הנוער – מאיר שפייה, שם התברר רצונה להופיע על במה. ב-1930, שלחה אותה ראש עליית הנוער דאז – הנרייטה סאלד לגרמניה ללמוד משחק בסדנה התאטרונית של הבמאי האוסטרי-יהודי הידוע – מכס ריינהרדט. שנתיים לפני כן (1928), ניסתה לצרפה לתאטרון הבימה, אבל התאטרון סרב והיא לא התקבלה. בברלין הכירה את בעלה הראשון, המלחין-פסנתרן – נחום נרדי, שבא מרוסיה ללמוד בברלין והם נישאו. הם הופיעו יחד בכל רחבי אירופה: פולין, רומניה, צ'כיה אוסטריה ועוד. לנחום נרדי ילדה ברכה צפירה את בתם זמרת האופרה, שהתאבדה – נעמה נרדי. מששבו לארץ ישראל הופיעו בכל רחבי הארץ בקונצרטים למבוגרים וגם לילדים ונוער. וחזרו להופיע באירופה וגם בארצות הברית. בגלל דרישת נרדי שברכה צפירה תשיר רק משיריו, התגרשה ממנו, ושרה מיצירותים של המלחינים: לברי, פרטוש, בן-חיים, אבני, אורגד, בראון, זעירא ועוד. לבעלה השני, נגן התזמורת הפילהרמונית – בן-עמי זילבר, ילדה את בנה המלחין-זמר – אריאל זילבר. אחרי גירושיה מנרדי, היא הופיעה עם רביעיות קלאסיות, שגובשו בעזרת בעלה נגן הפילהרמונית, תמיד טענה שהיא זמרת קלאסית ולא זמרת עממית. והייתה גאה בעובדה שמעולם לא הופיעה במועדון לילה. בגמר מלחמת העולם השניה, שלחו אותה הסוכנות והג'וינט לאירופה, והיא הופיעה שם לפני שארית הפליטה. בשנות השישים החלה לצייר – ציור מופשט, וגם השתלמה בפריז. המעיטה להופיע בקונצרטים, וכשהתפרסם בנה, חדלה מכך לחלוטין. ב- 1978 הוציאה ספר שהוא קובץ שירי-עם של יהודי המזרח בארץ וגם שירת הבדווים והפלחים, שהיו להם השפעה על שירי ארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. ב-1989 הוציאה קלטת ובה אוסף שיריה. נפטרה ממחלה ממארת בגיל 80. הניחה אחריה את בנה, המלחין-זמר – אריאל זילבר, כלתה – שושי, נכדים ונכדות. ברכה צפירה זעמה על שמדינת ישראל לא כיבדה אותה בפרס ישראל. היא הייתה שבורה לאחר מות בעלה – בן-עמי זילבר.

מעטים ליוו אותה בדרכה האחרונה. מישהי הפטירה על קברה:

"היא מתה יתומה כמו שנולדה".