שחקנית, במאית, מורה למשחק, בעלת תואר פרופסור בחוג לאמנות התאטרון באוניברסיטת תל אביב (מ-1972). הרצתה כפרופסור אורח באוניברסיטת ברנדייס בארצות הברית. נולדה בארצות הברית, בניו יורק ב- ? . למדה במשך שש שנים בסטודיו בהדרכת לי שטרסברג, בניו יורק. השתלמה בפסיכודרמה. שיחקה בתאטרונים בניו יורק בסן פרנציסקו ועוד. שיחקה גם בהפקות בטלוויזיה. ב-1953 ייסדה יחד עם לי נמץ את – המעבדה לדרמה, בה שמשה כמנהלת עמיתה ומורה למשחק. ביימה עשרות הפקות בתאטרון באוף ברודויי ובפסטיבלים, בארצות הברית. ב-1957 החלה ללמד משחק באופן פרטי. ב-1963 עלתה לישראל. התגוררת עם בעלה המנוח, הסופר – ג'ון אוארבך בקיבוץ שדות ים. בתחילת עבודתה בארץ, ביימה בתאטרון הקאמרי וניהלה שם סטודיו למשחק (1963-1964). עם תלמידיה בסטודיו נמנים השחקנים: גדליה בסר, רחל דובסון, אילן תורן ועוד. ניהלה קורס למדריכים, מורים למשחק ובמאים, בסמינר הקיבוצים בתל אביב (1969-1973), ולימדה משחק בבית הספר לאמנות הבמה בית צבי ברמת גן. ב-1978 ייסדה במסגרת הגג של התאטרון העירוני חיפה את – קבוצת הפרוייקט בקריית שמונה והעלתה עמה הצגות אחדות. עם בוגרי הקבוצה נמנים: מוני מושונוב, סנדרה שדה, רמי דנון, ועוד.

נולה צ'ילטון נחשבת לאם ההצגות הדוקומנטריות-פוליטיות-חברתיות בתאטרון הישראלי, במסגרת זאת של איסוף חומר תיעודי, צפייה נקודתית, אחד-לאחד בהתרחשויות בחיים, תרגילי אימפרוביזציה עם השחקנים, כתיבה דרמטית בידי מחזאי, ועיצוב אמנותי בבימויה, העלתה את ההצגות הבאות:

תחילת העבודה בסגנון זה הייתה עם חוגים דרמטיים בתנועה הקיבוצית – מופע בעקבות "שיח-לוחמים" ואחר כך מופע בשם – מה קרה בצ'כוסלובקיה ?" , המופע הוצג במועדון צוותא תל אביב, עודד קוטלר ראה אותו והזמין את נולה צ'ילטון לעבוד עם קבוצת צעירים מהתאטרון העירוני חיפה. כך נוצרו: דו-קיום (1970), הימים הבאים (1971), מה אני חושבת על המלחמה, סילבסטר 72 (1974), עצבים (1975), ליל העשרים, קריזה (קבוצת הפרוייקט, עין-הוד, 1976), איש הקרח בא, גוג ומגוג שאו (1977), קולות מישראל (באנגלית, 1978), אופניים לשנה (קבוצת הפרוייקט, קרית שמונה, 1979)