שחקניתסגור חלון | הדפסה

אלמגור (אלכסנדרוביץ-גרייבר) גילה Almagor Gila

מספר קטלוגי: 134.4.1
שחקנית, תסריטאית, סגנית יו"ר איגוד אמני ישראל, לשעבר (אמ"י), חברת מועצת העיר תל אביב ומחזיקת תיק האמנויות, בקדנציה הראשונה של ראש העיר – רון חולדאי, כלת פרס ישראל לקולנוע. נולדה בארץ ישראל, בפתח-תקוה בסוף שנות השלושים של המאה העשרים. חניכת כפר הנוער הדסים, שם הייתה חברת החוג הדרמטי בהדרכתו של צבי רפאל. למדה משחק בסטודיו הדרמטי של תאטרון הבימה בתל אביב, בהדרכת צבי פרידלנד, וב-1963 נסעה והשתלמה כשנה וחצי, בסטודיו של לי שטרסברג ואצל אוטה האגן, בניו-יורק. כתבה שני ספרים לילדים על ילדותה ובחרותה, שיצאו לאור ותורגמו לשפות רבות: הקיץ של אביה, עץ הדומים תפוס, שגם היו לסרטים ולהצגה. הוציאה אלבומים: כמעט חזקה, מועדון הזמר של לולה, שירי אריס סאן. פעילות ציבורית: נמנית עם מייסדי אמ"י (איגוד אמני ישראל הייתה דוברת אמי סגן יו"ר וחברת וועד), מטפחת זה שנים רבות את - קרן המשאלות, שייסדה לילדים חולי סרטן, יו"ר סניף - אסיטאז' בישראל (האיגוד הבין לאומי לתאטרוני ילדים), חברה במועצת המנהלים של הערוץ השני בטלוויזיה ועוד. נשואה ליעקב אגמון. הייתה נשואה לשחקן – אילי גורליצקי.
שיחקה בתאטרונים
תאטרון הנוער התל אביבי - קלעים, הבימה, הקאמרי, סמבטיון, בית ליסין, בימות, העירוני חיפה, האהל, קבוצת התאטרון – נווה צדק, העירוני באר-שבע ועוד.
שיחקה בהצגות
בעור שינינו, איי-לייק-מייק, שחור על גבי לבן, סנונית בחוף מיומבה, נשף הגנבים, הביצה, שש כנפיים לאחד, קפיטן קרגיוז, האידיוטית, הערב אימפרוביזציה, הלילה השניים עשר, מריוס, כנרת כנרת, גנרל קישוט, גלילאו גלילי, בעלת הארמון, אחרי הנפילה, פיטר פן, הכלה וצייד הפרפרים, רכבת תחתית, הגברת עם הקמליות, הפטנט, ציד המכשפות, ז'אן דארק, מועדון הזמר של לולה הקטנה, כמעט חזקה, השחף, שלוש מסיבות, קומדיה של טעויות, שלוש אחיות, נשי טרויה, ילדי קנדי, לילה במאי, הילד הזה הוא אני, מסיבת פורים של אדם בן-כלב, הקיץ של אביה, דבש פרא, שלוש מסיבות, יאשה גורן, הנאהבים, רוחות, קדיש לנעמי, מונולוגים מהווגינה, בית ברנרדה אלבה ועוד.
העלתה הצגות ליחיד
מועדון הזמר של לולה, כמעט חזקה, הקיץ של אביה.
שיחקה בסרטים ובתוכניות טלוויזיה
חבורה שכזאת, חולות לוהטים, פורטונה, אלדורדו, מלכת הכביש, מצור, מותו של יהודי, ארבינקא, סלאח שבתי, הבית מרחוב שלוש, אמי הגנרלית, מבצע אנטבה, הצילו את המציל, סיפורה של באשה, על חבל דק, רגעים, מחבואים, החיים על פי אגפא, לילסדה, מסוכנת ועוד. ב-1997 קיים המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק ערב מחווה יוצא דופן לגילה אלמגור, בו הוקרנו שבעה מתוך עשרות סרטיה: הקיץ של אביה, עץ הדומים טפוס, שחור, לילסדה, החיים על פי אגפא, הבית ברחוב שלוש, מצור, אהבה גנובה, כביש ללא מוצא, שחור ועוד
פרסים
תואר שחקנית השנה בתאטרון, בכנור דוד, בורד הכסף. כלת פרס מאיר מרגלית (1985). כלת פרס רובינא (על הצגת – הקיץ של אביה, 1988) ועוד. גילה אלמגור נחשבת לגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי היא הוזמנה לשמש כשופטת בפסטיבלי סרטים בינלאומיים.זכתה בתואר – שחקנית השנה בקולנוע, בכנור דוד, בורד הכסף, בפרס – השחקנית הטובה בפסטיבלי הסרטים באטלנטה ובסן פרנסיסקו (1969), בפרס דב הכסף מפסטיבל ברלין ם: לקולנוע, שיבולת הזהב בספרד, בפרס סינה קיד בהולנד (על סרטה – הקיץ של אביה) ועוד. פרס – מנורת הכסף לשחקן קולנוע מצטיין (1989), פרס על מפעל חיים בקולנוע מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע (1997), כלת פרס ישראל במשחק בסרטים (2004) ועוד.

מתוך: מדריך מאה שנה לתאטרון העברי
מאת שמעון לב-ארי
כל הזכויות שמורות למחבר
אתר אינטרנט של המילא"ה