שחקן, בובנאי, במאי, מתרגם ומעבד, מייסד התאטרון הקאמרי (1944-1958), מייסד מועדון התאטרון בתל אביב ובחיפה (1958), מייסד התאטרון העירוני חיפה (1961-1966), חתן פרס ישראל (1968). נולד בצ'כוסלובקיה, בפראג. עלה לארץ ישראל ב-1920 וב-1934. בוגר הגימנסיה הרצליה.

מששב ארצה ב-1934, היה חבר קיבוץ כפר-המכבי במשך שנתיים, אחר כך התגורר בחיפה, ואחר כך בתל אביב. משחזרה המשפחה לפראג, עקב עבודתו של האב, רשם אותו אביו ללמודים באקדמיה למסחר בעיר. אם בנו בחר לעסוק, בתחום הלא בטוח כלכלית, של תאטרון רצוי, כך חשב, שירכוש לעצמו תחילה מקצוע . ארבע שנים התגוררה המשפחה בפראג (1930-1934). בשנים אלה ביקר בהצגות תאטרון רבות בוינה ובפראג ושלוש שנים ייחד ללימודי המסחר, במסגרתם רכש לעצמו השכלה כללית בתחומי ההיסטוריה העולמית והשפות.

לימודי תאטרון לא למד מעולם, באופן מסודר. בתחום זה היה אוטודידקט. לימודי תאטרון, למד תוך כדי עבודה כבובנאי בלהקת העץ של ד''ר פאול לוי בתל אביב (1938-1942). אצל הדוקטור היה פפו שחקן, קריין, מחזאי, מתרגם ומעבד. אחר כך שיחק בתאטרון הסטירי - המטאטא (1942-1944), ואחר כך ייסד את – להקת מערכונים, שממנה נוסד התאטרון הקאמרי.

היה נשוי לשחקנית, במאית ומורה למשחק – המנוחה - ימימה מילוא לבית פרסיץ. יחד עם רעייתו ימימה ייסד ליד התאטרון הקאמרי את בית הספר הדרמטי, על מנת לטפח כישרונות צעירים (1951-1954). מבין תלמידי בית הספר שהיו לשחקנים מקצועיים, ניתן למנות את: אילי גורליצקי, אריק לביא, שושנה שני, זהרירה חריפאי, אברהם מור, עדנה פלידל ועוד.

כתב מחזה לילדים ולנוער: מהפכת הילדים (הועלה בחיפה, 1935), ומחזות לתאטרון הבובות – להקת העץ של ד"ר פאול לוי: שלוש מסכות ונדנדת הקסמים (1940), עכברים עליכם (1941), חליף וחסידה(1942). כעשור חי בגרמניה (1982-1992), ניהל בית ספר למשחק באסן בדרגת פרופסור, לימד משחק בסטודיו פרטי וביים הצגות. יוסף מילוא נפטר בגיל 81. הניח אחריו בת – אורנה, ונכדה – ימימה.

שיחק בתאטרונים
להקת העץ, המטאטא, הקאמרי, העירוני באר שבע, הבימה ועוד.
שיחק בהצגות
ז'אן דארק, כטוב בעיניכם, נערת הפקר, ריצ'רד השלישי, שלוש אחיות, בית אבי, עד סוף הלילה (1985).
ביים בתאטרונים
הקאמרי, הבימה, העירוני חיפה, אהל, העירוני באר שבע, גיורא גודיק ועוד. ובארצות אירופה: גרמניה, שוויץ, בלגיה ועוד.
ביים את ההצגות

בתאטרון הקאמרי ביים את ההצגות: מאז ועד היום (במסגרת להקת מערכונים), משרתם של שני אדונים, אלוף בצלות אלוף שום, העולם בו אנו חיים, חתונת הדמים, דודתו של צ'ארלי, אנטיגונה, יעקובובסקי והקולונל, הן לא תקחהו עמך, נערת הפקר, הספר מסביליה, המפקח בא, הוא הלך בשדות (1948), כולם היו בני, בגנים, רות יקירתי, הם יגיעו מחר, טרטיף, אויב העם, אהבתה של יובל אור, ז'אן ד'ארק, תעלולי נאסר א-דין, חשבון חדש, כטוב בעיניכם, הנפש הטובה מסצ'ואן, כובע הקש האיטלקי, מחזה רגיל, נערת החלומות, רומיאו ויוליה, הנסיכה איבון, ביקור הגברת הזקנה, אילוף הסוררת ועוד.

בתאטרון העירוני חיפה ביים את ההצגות: אילוף הסוררת, רשומון, אנדורה, הלילה לאיש, מעגל הגיר הקווקזי, הפשפש, אמא קוראז', חלום ליל קיץ, משרתם של שני אדונים, אנטיגונה, ימים של זהב, ריצ'רד השלישי, הוא הלך בשדות (1966), שלוש אחיות, מארה סאד, תעלולי נשואין, נשואי פיגארו, חתונת הדמים ועוד.

בתאטרון הבימה ביים את ההצגות: ביקור הגברת הזקנה, אופרה בגרוש, צוואתו של כלב, מות דנטון, תעלולי נשואין. בתאטרון העירוני באר שבע ביים את ההצגות: הצל, העולם שבו אנו חיים בתאטרון גיורא גודיק, ביים את המחזמר - המכשפה לגולדפדן (1970) ועוד.

ביים את הסרטים
למד קולנוע בברלין, וביים סרט עלילתי אחד - הוא הלך בשדות (1967).
יוסף (פפו) מילוא, היה החולם הגדול של התאטרון הישראלי. חלומות אחדים הגשים (ייסוד התאטרון הקאמרי, העירוני חיפה, מועדון התאטרון, שינוי סגנון המשחק והרפרטואר של התאטרון העברי בשנות הארבעים של המאה העשרים), חלומות אחדים חלפו עם הרוח (ייסוד תאטרון ולהקה בירושלים, ייסוד תאטרון ולהקה באשקלון). בחמש עשרה השנים האחרונות לחייו חי ועבד "נסיך התאטרון הישראלי", בגרמניה ובאירופה, אבל לא בישראל. הגבר הנאה של פעם בעל עייני התכלת, רעמת השיער והצדודית הדקה, שבגיל 28 ייסד את התאטרון הקאמרי, וזכויותיו רבות לו בתולדות התאטרון העברי, לא מצא לעצמו מקום ראוי בישראל של שנות השמונים והתשעים, והיה נתון לחסדי מחוות סמליות, שנבעו מרצון עמיתיו ותלמידיו להשקיט את מצפונם. איש התאטרון המוכשר, שביים הצגות שהיו לנכסי צאן ברזל בתולדות התאטרון הישראלי, היה קורבן למאפיינים קטלניים באישיותו, כמו: פיזור נפש, פיזור ממון, הרפתקנות וסיפורי אהבהבים.

מתוך: מדריך מאה שנה לתאטרון העברי
מאת שמעון לב-ארי
כל הזכויות שמורות למחבר
אתר אינטרנט של המילא"ה