פנטומימאי. נולד בצרפת, בוורדן . נתייתם מהוריו במלחמת העולם השניה. עלה לארץ ישראל עם אחיו הצעיר ב-1946. התחנך בקיבוץ עין-החורש, והיה חבר בקיבוץ נירים. ב-1950 הוםיעו בישראל הפנטומימאים הצרפתיים – מרסל מרסו, פייר סונייה, אטיין דקרו ואחרים. וילי ביקר בהופעותיהם, נתפס לאמנות הפנטומימה, ואף השתתף בקורס קצר לפנטומימאים, שניהל בארץ. באותה שנה, יצא בשליחות השומר הצעיר לצרפת, והצליח להשתלם בפנטומימה משך חודשים אחדים, אצל ז'אן לואי-בארו. הופיע מאות פעמים בקטעי פנטומימה ברחבי הארץ. ב-1957 השתתף בפסטיבל הנוער הבין לאומי במוסקבה, וזכה במקום ראשון ובמדליית זהב בתחרות הפנטומימה. הופיע בתוכניות טלוויזיה באנגליה ובבלגיה, במסגרת חגיגות העשור לישראל, ולקראת הפסטיבל הבין-קיבוצי בחיפה, ייסד להקת פנטומימה, שירה ומחול. נפטר ממחלה ממארת בן 29. הניח אחריו אח צעיר. בחוברת זיכרון שיצאה לאור בקיבוץ נירים לאחר מותו, כתבה על אמנותו של וילי הרקדנית והכוראוגרפית – יהודית אורנשטיין:

..."הופעותיו לפני קהל עוררו התפעלות ועינין. ראיתיו פעמים רבות...בקטעים: הרופא המנתח, המנצח, המשפט, איך לצייר ציפור ועוד, ותמיד הייתה זו חוויה עמוקה והתרשמות בלתי אמצעית חזקה ומהנה. חוש ההומור השופע וכושר החשיפה של נקודות התורפה האנושיות, חוש המידה, טקט וטעם מפותחים הפרו את כישרונו האמנותי של וילי. כשרון שהפך ליצירה מלוטשת ומגובשת היטב. ויצירה שהעשירה רבים. הצלילות בקונצפציה, בעריכת התוכן של יצירתו ומסירת דבריו בתמציתיות קולעת וכוח הביטוי הנדיר, התוו לו את הדרך הישר אל לבבות צופיו..."