הכרות עם הטכניקה והפואטיקה של המבע הקולנועי. כלים להבנת המרכיבים של היצירה הקולנועית, החל מהצילום הבודד ("פריים") והרצף הקולנועי (ה"שוט" והעריכה) וכלה בסרט כיחידה סיפורית וסגנונית שלמה.

 

באמצעות ניתוח מרכיבי המבע הקולנועי יעמוד הקורס על האופנים שבהם המבע הקולנועי מחזק את העלילה ומסייע בהעברת משמעויות ומסרים חברתיים ואידיאולוגיים.

קורס חובה סמסטריאלי, בצורת הרצאה פרונטאלית, לכלל תלמידי שנה א' של החוג לקולנוע. במסגרת השיעור יילמדו עקרונות היסוד של כתיבת תסריטים לקולנוע, כשהקורס מתחיל בכללי ה''פואטיקה'' של אריסטו ומסתיים בשבירתם לכאורה בסרטיו של קוונטין טרנטינו. במהלך השיעור ייצפו התלמידים בסרטים באורך מלא בשלמותם ובקטעי סרטים, ובתוך כך יודגמו באמצעותם חוקי כתיבת התסריט – מבנה, עיצוב דמויות, הזמן הקולנועי וכיוצא באלו.

 

בהרצאה יוצגו, בשלמותם אך מתוך הפסקות להסברים, וינותחו במלואם, הסרטים הבאים (ככל שיספיק הזמן, וכפוף לשינויים - אי.טי, חופשה בכפר, צ'יינטאון, שתיקת הכבשים, שחור, הבחור של שולי, ללכת על המים, סיפור פשוט, כלבי אשמורת וכמו כן פרק בסדרת הטלוויזיה "שובר שורות".

 

כמו כן יוקרנו וינותחו קטעים מהסרטים ''האיש שידע יותר מדי'', ''הציפורים'', ''נוף בערפל'', ''מת לחיות 2", ''רומן על אמת'', ''ספרות זולה'', ''סודות ושקרים" ועוד, מסדרת הטלוויזיה ''בנות בראון", וכמו כן  קטע מסרט תיעודי על עשיית ''אורות הכרך'' ועוד.

בחינה של מודלים לנארטיבים טלוויזיונים. תיאוריות תסריטאיות קיימות והתפתחותן ההיסטורית ובדיקת מודלים למבנה התסריט ביצירה הטלוויזיונית. בשיעורים יוגדר תחביר השפה התסריטאית, ייבחנו כללי התנהגות הסיפור בסדרה טלוויזיונית ויוצעו דרכים לפיתוח נאראטיב תוך שימוש בקטעים מסדרות טלוויזיה לשם הדגמה.

שיעור זה הנו שיעור המשך במבוא לתולדות הקולנוע. הקורס יעסוק בתפיסת המודרניזם בקולנוע משנות ה-30 ואילך. השיעור יחל מעלייתו של מעמדו של הבמאי כיוצר אמן, ויעסוק בהיווצרותם של הגלים החדשים ברחבי אירופה שהביאו את התנועה המודרניסטית לשיאה. בין נושאי הקורס: הגל החדש הצרפתי והשפעותיו, הקולנוע הצעיר באיטליה, הקולנוע הבריטי הזועם "של כיור המטבח", הקולנוע בארצות מהגושהקומוניסטי וצמיחתה של הוליווד החדשה.

שיעור זה הנו שיעור המשך בקולנוע בן זמננו א'. נושא הקורס: התפתחותו של הקולנוע העולמי משנות ה-70 ועד ימינו. גלים חדשים של יוצרים צעירים נולדים במדינות חדשות בתחילת שנות ה-70 והקולנוע האומנותי תופס יותר מקום במעגלים המסחריים. הקולנוע ממשיך לחקור את גבולותיו, הוא נהיה פוליטי ונועז הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה. עם תחילת שנות ה-80, במקביל לצמיחתו של הקולנוע הפוסטמודרניסטי, הכוח חוזר לקולנוע ההוליוודי המסחרי, אך התפתחותו של הקולנוע העצמאי האמריקאי והעניין הגובר בקולנוע הלא מערבי מייצרים אלטרנטיבה מכובדת לקולנוע התעשייתי. בין הנושאים בהם יעסוק הקורס: היוולדותה של הוליווד החדשה, הדור של בוגרי בתי הספר לקולנוע, הצלחתו של הקולנוע העצמאי האמריקאי, הקולנוע מהעולם השלישי, הקולנוע הגרמני החדש, צמיחתו של הקולנוע הפוליטי, התפתחותו של הקולנוע התיעודי, הקולנוע הפוסט-מודרניסטי והקולנוע הלא מערבי.

 

הקורס יחקור באופן ביקורתי את התפקיד המורכב שמגלם הקולנוע הישראלי בעיצוב הלאומיות הישראלית המודרנית מתקופת היישוב העברי ועד ימנו. הדיון בתולדות הקולנוע הישראלי יערך תוך בחינת צמתים היסטוריים, חברתיים ופוליטיים מרכזיים המרכיבים את דיוקנה של החברה הישראלית. נחקור נושאים כמו נרטיב-העל הציוני, תרבות הצבא והמלחמה, המתח האתני בין מזרחים ואשכנזים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ייצוג זיכרון השואה, דימוי האישה, ועוד. נבדוק ז'אנרים וזרמים קולנועיים מרכזיים כמו הקולנוע הציוני, הז'אנר הלאומי-הרואי, מודרניזם בסרטי "הרגישות החדשה", ז'אנר ה"בורקס", סרטי נשים, קולנוע הגבול של שנות התשעים, קולנוע פוסט-טראומטי של שנות האלפיים, וכן תמות אסתטיות ומבנים נרטיביים קולנועיים שמעצבים את הייצוג של הזהות הלאומית בסרטים ישראליים.  

הקורס יעסוק  בנושא פילם נואר משני היבטים:

התייחסות  סינכרונית - מהו "הפילם נואר"? כאן  תועלינה שאלות יסוד בתיאוריה של "הפילם                  נואר":  שאלת המקור, ההגדרה והקיטלוג.   יואר האפיון הייחודי  ל"פילם נואר"   שבראשונה הוא אובייקט של הביקורת והתיאוריה , בשונה מסוגיות הז'אנר שמהווה  תוצר של התעשייה.   תובאנה   התייחסויות תיאורטיות מגוונות - ז'אנר, פסיכו-אנליזה, ופמיניזם  בפרספקטיבה של  השנים שעברו מאז הוגדר ה"פילם נואר" לראשונה.

התייחסות דיאכרונית  - סקירה של סרטים המשתייכים  לתקופה הנחשבת לקלאסית: 1945 - 1955  לערך. בהמשך, הקורס מתמקד בשאלת המחקר –  תפקידיו השונים של סגנון "הפילם נואר" בסרטים  לאורך השנים -   שנות השבעים:צ'יינה-טאון,  חקירה באפלה , שלום לנצח, ונואר בפוסט מודרנזים בשנות השמונים, תשעים, אלפיים: המט, האיש שלא היה שם.

תינתן התייחסות לסדרה שובר שורות, ולסרטו של תומס פול אנדרסון מידות רעות, 2015.  

דיון זה  יתמקד בהקשרים ההיסטוריים, הפוליטיים, והאסתטיים של הפילם נואר  לאורך ההיסטוריה של הקולנוע.

הקורס יסקור אבני דרך בתולדות הקולנוע הלטינו-אמריקני משנות ה-30 ועד ימינו במדינות השונות, הן בתעשיות הגדולות והמפותחות יותר כמו אלו של מקסיקו, ברזיל וארגנטינה, והן באלו האחרות כגון קובה, צ'ילה, בוליביה ועוד. הקורס יבדוק האם ניתן לדבר בכלל על תרבות "לטינו-אמריקנית" כללית, או שמא המושג הינו המצאה שמנסה לאגד יחד מדינות בעלות שפות, תרבויות, היסטוריות ונרטיביים שונים; בנוסף יסקור הקורס כיצד ההתמודדות של התעשיות הלטינו-אמריקניות עם שליטתן של תרבות ותעשיית הקולנוע האירופית והוליוודית קיבלה ביטוי בתקופות שונות והגדירה הרבה פעמים את התרבות המקומית כתרבות של התנגדות ומחאה פוסט-קולוניאלית; מהו המתח בין הקולנוע, המהווה חלק מן התרבות הפופולארית, לבין הפוליטיזציה של הקולנוע העומד במרכז הדיון. נעמוד על המשברים הכלכליים, העוני והאבטלה, ההפיכות הצבאיות, החיבור המחודש לתרבות של הילידים האמריקאים המדוכאים, ולאחרונה הניסיון לחבר את כל אמריקה לאיחוד אמריקאי אחד הדומה לאיחוד האירופי, והתחזקותן החדשה של מפלגות השמאל. נושאים אלה ואחרים מקבלים ביטוי תרבותי ואסתטי בסרטים, מתוך צורך להתמודד עם הגדרת הזהות הלטינו-אמריקנית הכוללת בעולם הגלובלי. הקורס יערוך ניתוח ודיון בסרטים כגון "עיר האלוהים", "ואת אימא שלך גם", "הסוד שבעיניים" וסרטים אחרים בולטים מהתרבות הלטינו-אמריקאית העכשווית ומן העבר.  הקורס יחולק ל4 פרקים שסוקרים תחנות יסוד בהתפתחות הקולנוע בלטינו-אמריקה. בחלק הראשון ייבדקו הצורות השונות של קולנוע מסחרי שקמו בשנות ה-40 וה-50 בתעשיות השונות בהשראת תרבות פופולארית מקומית. בחלק השני יעסוק הקורס בזרמים הפוליטים המודרניסטים של שנות ה-60. בחלק השלישי יבדוק את תקופת הדיקטטורות בדרום אמריקה וכיצד זו השפיעה על הסרטים שנעשו במדינות השונות. החלק הרביעי האחרון יעסוק בתחייה של הקולנוע הלטינו-אמריקני בעידן הגלובלי הניאו-ליברלי וכיצד יוצרי האזור תרים אחר ביטויים אסתטיים חדשים שיצליחו לתת ביטוי לזהות המקומית הן בזירה הלוקאלית והן בשווקים הבינלאומיים.

 

הקורס יעסוק בהתפתחותו של הקולנוע האירופאי המודרניסטי אחרי מלחמת העולם השנייה, בדגש על התנועות הקולנועיות הלאומיות בשנות ה-60: אסכולת הקולנוע הפולני והגל החדש הצ'כוסלובקי. נדון באופן שבו יוצרי הסרטים במדינות אלה התייחסו בעבודותיהם לטראומה של מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני וכן באופן שבו התמודדו עם השלטון הסובייטי והצנזורה שהוטלה עליהם. בנוסף, נתמקד בכמה מהיוצרים הבולטים של הקולנוע הסובייטי בשנות ה-60, ובראשם אנדריי טרקובסקי. בין הבמאים שסרטיהם יידונו בקורס: אנדז'יי ואיידה, אנדז'יי מונק, יז'י קוולרוביץ' (פולין), מילוש פורמן, יז'י מנזל, ורה חיטילובה (צ'כוסלובקיה), מיקלוש יאנצ'ו (הונגריה) ואנדריי טרקובסקי (ברה"מ).  

לקולנוע המדע הבדיוני יש יכולת ייחודית להציג בפני הצופים חישה של מודלים חברתיים אלטרנטיביים. בקורס זה נבחן את המתח בין האידיאל האוטופי והדיסטופיה שנוצרת בפועל כפי שהוא עולה בטקסטים קולנועיים וטלוויזיוניים מרכזיים. המודלים שבהם נעסוק משקפים את השאיפות והחרדות של המקום והזמן בו נוצרו. מפרספקטיבה זו ברור כי לדימויים אלו יש תפקיד תרבותי ופוליטי שיש לתת עליו את הדעת.    

אנו נתמקד ב-3 תקופות

1. בין שתי מלחמות העולם (שיעורים 6- 3)

2. מהתהפוכות החברתיות והפוליטיות של סוף שנות ה- 60 עד השמרנות הרייגניסטית.   

    (שיעורים 7-10)

3. בעשור שלאחר ה- 11.9. (שיעורים 11-14)

במסגרת קורס זה ננסה להבין מהי אנימציה, האם היא שונה באופן מהותי מהסרט המצולם, ומדוע יש להבין את ההיסטוריה שלה כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המדיום הקולנועי. למרות שבאופן מסורתי נחשבה אנימציה כסוגה משנית בקולנוע עם מעט התייחסות ביקורתית, בשנים האחרונות התגבשו והתפתחו סביבה שיח אקדמי ייחודי ושיטות מחקר ספציפיות, להם ייתן קורס זה ביטוי. נדון באנימציה בהקשריה הפוליטיים, ההיסטוריים והאסתטיים, ונציג מגוון גישות להבנת הטכניקות, הסגנונות ודרכי הביטוי השונות של אנימציה במסגרת לימודי הקולנוע. הקורס נע על פני מגוון מתודולוגיות, ומשלב דיון היסטורי בתקופות בולטות בתולדות האנימציה, ניתוח צורני של טכניקות הפקה ספציפיות, והבנה אוטריסטית של יוצרים בולטים ואולפנים דומיננטיים. נדון בשאלות תיאורטיות כמו: האם ניתן לדבר על ריאליזם בסגנון עשייה המפוברק במהותו, וכיצד הביאה תופעת ה“דיסניפיקציה“ הכה דומיננטית לסגנון ה“היפר“-ריאליסטי באנימציה? מהו הקשר בין הסגנון הריאליסטי של דיסני לבין סגנון העריכה הבלתי מובחנת של הקולנוע ההוליוודי הקלאסי? מהן האסטרטגיות הנראטיביות והאסתטיות המיוחדות לאנימציה, וכיצד באות הן לידי ביטוי בשילובה בקולנוע המצולם או בתרומתה לקולנוע הדוקומנטרי? כיצד יש להבין את תפקידו הרטורי של הסאונד המלווה את הדימוי האנימטורי בהקשר ללימודי הסאונד בקולנוע? מה משמעותן של ההתפתחויות הדיגיטליות האחרונות בתחום וכיצד הן משכללות את שפת האנימציה ושילובה בקולנוע המצולם? נעבור בתחנות היסטוריות שונות בהתפתחותה של האנימציה, החל מהצעצועים האופטיים הטרום-קולנועיים וניסוייו של אדוארד מייברידג‘ במאה ה-19, דרך האנימציה הניסיונית והאבסטרקטית, ועד למהפכת המחשוב באנימציה הדיגיטלית עם הופעתה של ”פיקסאר“. ההרצאות תלוונה בהקרנת סרטוני אנימציה קצרים ובקריאות שבועיות.

בשנת 1962 חתמו מספר יוצרים צעירים בפסטיבל הסרטים הקצרים אוברהאוזן על מניפסט המצהיר על מותו של הקולנוע הגרמני הישן ותחילתו של עידן חדש. מה שעלול להיראות לעין חיצונית כ"גל חדש" אחיד וקוהרנטי היה למעשה סדרה של "אדוות", שהופיעו אחת אחרי השנייה, החל מ-1962 והלאה – תחילה, הקבוצה המזוהה עם מניפסט אוברהאוזן (בראשם אלכסנדר קלוגה ואדגר רייץ) והבמאים שבאו בעקבותיהם (ביניהם: ז'אן-מארי סטרוב, וולקר שלונדורף, ורנר הרצוג, וים ונדרס, ריינר וורנר פסבינדר והאנס-יורגן סיברברג).

קורס זה יסקור את הסרטים של היוצרים המרכזיים בשני הדורות הללו, בדגש על המאפיינים התמטיים, האסתטיים והאידאולוגים הייחודיים לכל יוצר. חרף ההבדלים ביניהם, כולם עוסקים בסוגיות היסוד: הטראומה של מלה"ע ה-2, שאלת הזהות הגרמנית הנגזרת ממנה, והתגובה  למתחים הפוליטיים של התקופה (מחאת הסטודנטים ב-68', מחתרת באדר-מיינהוף ואירועי סתיו 77'). הסרטים ימוקמו בהקשר קולנועי רחב יותר, מהמודרניזם האירופאי ועד הוליווד.

דיון ביצירותיו של תיאו אנגלופולוס מאז שנות השבעים ועד ימינו. דיון בשאלות העולות מיצירתו של במאי מרכזי העובד במסגרת תרבות רחוקה מן המרכז, קטנה, אולי אפילו שולית היום, אך עתיקה, שורשית וחשובה, בעלת מסורת אדירה ורבת השפעה, מערכת יחסיו של אנגלופולוס עם הקולנוע המודרני, שהוא אחד ממייסדיו ועמוד תווך שלו, העיסוק בתיאטרון ובאמנות הקולנוע כמשקפים את בעיות היסוד של ההיסטוריה והחברה, ובדיקת תקפותם של מיתוסים בעולם החילוני של היום. כמו כן העיסוק במאפייני התרבות היוונית החצויה פוליטית, נושא התפוררות הבלקנים ונושא הגבולות בעולם חמקמק ומשתנה, שבו תנועות ההגירה ההמוניות קובעות את סדר היום העולמי.

באבולוציה המרתקת של האחים כהן שזורה מערכת-משנה, מעין קבוצה של סרטים "מינוריים", אשר אינם פחותים בערכם מהיצירות המרכזיות ברמת תחכום רטורי וברק נרטיבי, אך תופסים, לכאורה, מעמד "מבדר" יותר ומעמיק פחות. הקורס יעסוק בעיקר בסרטים אלו - "ביג ליבובסקי", "אכזריות בלתי נסבלת", "בייבי אריזונה" ו"אחי איפה אתה" - במטרה להראות, שמופיעות בהם אותן ארגומנטציות ומוצגת אותה שאלה בדבר מצבו ומוסריותו של האדם ביקום "אבסורדלי" - שאנו מכירים מיצירותיהם היותר קנוניות.

בין יצירותיו הקרדינליות של סקורסזה משנות השמונים - "נהג מונית", "השור הזועם" ו"החברה הטובים" - עובר כחוט השני רעיון בסיסי, הובסיאני ודטרמיניסטי - בדבר אלימות אנושית בכלל וחברתית-מוסדית בפרט. רעיון זה התחזק וזכה בוריאציות מוקצנות ואף פוליטיות בשני העשורים האחרונים. הקורס עוקב אחר שלוש יצירות מאוחרות, שבהן מתבלט הנושא במיוחד: "כנופיות ניו-יורק", "השתולים", ו"הזאב מוול סטריט".

נושאים מרכזיים:

·         דטרמיניזם של אלימות אצל הובס, דרווין, ובאסכולה הנטורליסטית

·         אלימות אישית ומוסדית ביצירות הקנוניות של סקורסזה

·         אפיונים רטוריים, נרטיביים ודימויים בשפת הקולנוע של סקורסזה

·         "כנופיות ניו יורק" - ההתהוות המוסדית של האינדיבידואל

·         "כנופיות ניו יורק" - דינמיקות קונפליקטואליות בגנאלוגיה המוסדית של החברה

·         "השתולים" - סימטריות של עריצות

·         "השתולים" -  דימוי הכפיל ושאלת הקונסטיטוציה של ה"סובייקט"

·         "השתולים" -  מבט חוזר אל "הסרטים האיריים" של סקורסזה

·         "הזאב מוול סטריט" - אמורליזם הובסיאני בג'ונגל הקפיטליסטי

·         "הזאב מוול סטריט" - החפצה ורודקציו אד אבסורדום של מושג העושר

·         רטרוספקט על הגנאולוגיה של אלימות ביצירת סקורסזה משנות השמונים והלאה

התופעה החדשה יחסית, המוכרת בשם "וס אנדרסון" מאתגרת את מחקר הקולנוע העכשווי מכמה זוויות, הן בתמטיקה הייחודית, הנוסטלגית-אירונית של הבימאי, הן באסתטיקה המוחצנת שהוא נוקט וחידושיו בשפת הצבע, השוטינג והקומפוזיציה, והן מבחינת שיוכו הייחודי לאסכולה הולכת ומתהווה של "פוסטמודרניזם דור שלישי", אשר אכנה להלן - "ניאו-פוסטמודרניזם". נושאים אלו יוצגו ויובהרו על יסוד שלוש מיצירותיו: "משפחת טננבאום", "ממלכת אור הירח" ו"גרנד בודפשט הוטל".

 

נושאים עיקריים:

·         יסודות מתודולוגיים וסגנוניים של אסתטיקה פוסטמודרניסטית

·         רטוריקה ורפלקסיביות אסתטית בזרם המתהווה של "ניאו-פוסטמודרניזם"

·         מוסריות ואינטגריטי בשלב ה"טרום אנדרסוני" של "ראשמור"

·         "משפחת טננבאום": פוליפוניה נרטיביבית וקונטרפונקט של דמויות

·         "משפחת טננבאום": רדוקציה של מושג ה"סובייקט" בעידן הפרברים הקפיטליסטי

·         "משפחת טננבאום": הפרובלמטיזציה של מושג ה"משפחה" כתבנית-יסוד חברתית

·         "ממלכת אור הירח" אסתטיקה קומפוזיציונית, טכניקות שוטינג ורטוריקת-צבע

·         "ממלכת אור הירח" - פוליפוניה נרטיבית וטקטיקות של פוקליזציה מסתעפת

·         "מלון גרנד בודפשט": "עולם האתמול" מבעד לקליידוסקופ הזמנים

·         "מלון גרנד בודפשט": חוקי הקומפוזיציה הנרטיבית של "אגדה פוסטמודרניסטית"

·         לייטמוטיבים וטרנספורמציות אסתטית בכלל יצירתו של אנדרסון

·         שאלת "ערכו של הערך" - בין מורליזם נוסטלגי לניהיליזם עכשווי

את הקשרים הבין-דיסציפלינאריים שבין קולנוע ופילוסופיה ניתן להגדיר באופן מסורתי במונחי אהבה-שנאה. הפילוסופיה הנה תחום עיון אינטלקטואלי הפונה בעיקרו לתבונה ולהיגיון, מנסח את עצמו באמצעות טיעונים לשוניים ועל ידי לוגיקה שיטתית, ומעמיד את הוודאות והאמת כנר לרגליו. הקולנוע, בעיקר זה העלילתי, הנו מדיום אמנותי הפונה בעיקרו לרגש ולחוויה, מנסח את עצמו באמצעים ויזואליים וטונאליים, ומעמיד את החופש האמנותי, את האילוזיה ואת הפנטזיה, כנר לרגליו. הקשר שבין הפילוסופיה והאמנות, בין מגדל השן לבין אולם הקולנוע, נראה, על פניו, כספוג חשדנות וניכור, ואולי אפילו כבלתי אפשרי מלכתחילה.

הנחה זו, המהווה את נקודת הראשית של הקורס, תישלל במהלכו. הקורס יניח את היסודות המתודולוגיים למערכת ענפה של קשרים – משמעותיים, לעיתים הכרחיים, תמיד פרודוקטיביים – שבין הקולנוע והפילוסופיה. תוך עיון מעמיק בספרות האקדמית של התקופה, נגדיר את מערכת הקשרים הפוזיטיבית שבין שתי הדיסציפלינות, תוך שימוש בכותרות שמרניות-משהו כגון "הפילוסופיה של הקולנוע" ו"פילוסופיה בקולנוע", מחד, ובכותרות רדיקליות יותר כגון "קולנוע כפילוסופיה" (ו"פילוסופיה כקולנוע"), מאידך.

במהלך שלושים שנה, עד להוספת הפס-קול לתמונה ב-1927, התפתחה שפת הראינוע ונוצרה אסתטיקה חזותית שאינה תלויה בקול להעברת מסרים. עם שילוב של הפס-קול ביצירות שהוקרנו מסחרית, נוסף ממד חושי שתמך בראש ובראשונה ביכולת המימטית של המדיום הקולנועי והוסיף לריאליזם שהלך והתחזק עם המצאות טכנולוגיות נוספות כגון הצבע והתלת-ממד. עם זאת, הקולנוע ויחסיו עם ייצוג המציאות באמצעות הצילום (שעתוק, מימזיס),  הוא מדיום שבו החסר או ההיעדר של אובייקט ממשי (בשונה מתיאטרון או ריקוד) מעורר דרישה למילוי החסר באמצעות עושר של פרטים חזותיים וקוליים (כריסטיאן מץ, דן בכך בכתיבתו על המסמן הדמיוני בקולנוע). כתוצאה מכך הפס-קול מורכב מניגוד בין יכולתו להעשיר את ממד המציאות לבין יכולתו להעשיר את הממד הדמיוני, רובד הפנטזיה שבבסיס הקולנוע.

המחקר התיאורטי הקלאסי בקולנוע התמקד בעיקר בשפה החזותית כאשר הפס-קול הוא משני לה. בהמשך דנו בתופעות מורכבות ביחסי הפס-קול והתמונה בהקשר לשיח הפסיכואנליטי, אידיאולוגי ופמיניסטי מגדרי.

הקורס "נרטולוגיה קולנועית" יציג סקירה של גישות ופרקטיקות מרכזיות בחקר הנרטולוגיה (תורת-הסיפור) של הקולנוע. הקורס מובנה כשתי חטיבות. באחת (שיעורים 1-6) יוצגו גישות ומתודולוגיות מרכזיות בחקר הנרטיב תוך דיון ביחסים בין נרטיביות לבין הדימוי-הנע, תפקיד הצופה בייצור הנרטיב, היחסים בין המדיום הקולנועי לבין מדיה נרטיביים אחרים (בעיקר ספרות) והאופנים בהם הקולנוע ממלא פונקציות נרטיביות כגון מספר, ממקד, סובייקטיביות, תודעה, אמינות וכד’ – שאלות הנידונות ברמה תיאורטית, אך אינן פחות רלוונטיות עבור יוצר הקולנוע מאשר עבור החוקר. דרך שאלות אלה ובאמצעות שלל הדגמות הקורס יבקש למפות את האלמנטים הנרטיביים המאפיינים, לעתים באופן ייחודי, את המדיום הקולנועי. החטיבה השנייה (שיעורים 7-14) תדון באופן פרטני (בסיוע הכלים המתודולוגיים שנידונו בחטיבה הראשונה) בפרקטיקות נרטיביות קולנועיות כגון: הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, הקולנוע האירופאי המודרניסטי, קולנוע דוקומנטרי, קולנוע מורכב, קולנוע אינטראקטיבי וכן טלוויזיה בת-זמננו.

קורס זה מציע דיון במחקר של טלוויזיה בהקשריה ההיסטוריים-תרבותיים. בחינה השוואתית של תפקוד הטלוויזיה בהיסטוריה התרבותית והחברתית בארה"ב ובישראל תאפשר ניסוח של תובנות תיאורטיות ומתודולוגיות מחקריות  לאפיון היחסים בין השיח הטלוויזיוני לבין הקשריו ההיסטוריים-חברתיים-תרבותיים.

נתמקד בהקשר האמריקני של שנות החמישים, שנות השמונים, שנות התשעים והעשור הראשון של שנות האלפיים, ובהקשר הישראלי של שנות הששים, שנות התשעים והעשור הנוכחי. הקורס מבוסס על דיון במקרי מבחן שהמחקר דן בהם- תכניות טלוויזיה בהקשרן ההיסטורי-תרבותי, ועל וצפייה בדוגמאות רלוונטיות הנדונות במחקרים אלה. מחקר פרשני של הפורמטים, הז'אנרים והטקסטים הטלוויזיוניים, של הנסיבות האידיאולוגיות והחברתיות שממשמעות את הטקסטים בתקופות שבהם הם מופקים ונצרכים, ומחקרים של קהל מאפשרים לחוקרים לשחזר תהליכים מורכבים של מאבק ומשא ומתן על משמעויות בתרבות, בזיקה להקשרים התרבותיים שבהם מיוצרים ונצרכים תוצרי תרבות אלה. נדון בזיקות בין אמנויות הבדיון בתנועה-  טלוויזיה וקולנוע- בנקודות הצומת ההיסטוריות הנדונות  ובהבדלים ביניהן בעיצוב וביטוי משמעויות בתרבות. נדון בטלוויזיה כפורום תרבותי ובמרכזיות של השיח על זהויות ותהליכים אידיאולוגיים בחקר הטלוויזיה כתרבות. נדון בסוגות הטלוויזיוניות ובזיקתן להקשרים תרבותיים שבהן הן צמחו, בהיסטוריה של הטלוויזיה בהקשר האמריקני ובהקשר הישראלי, בטלוויזיה ציבורית לעומת מסחרית, זרמים טלוויזיוניים חדשים כמו טלוויזיית המציאות וטלוויזיית האיכות,  ובטלוויזיה אמריקנית וישראלית בהקשריהן המקומיים לעומת גלובאליים.

הקורס יתמקד בדמותה של עקרת הבית ובדינמיקה בין נשים והמרחב הביתי, כפי שהם מיוצגים בקולנוע וטלוויזיה אמריקניים. דימויה של עקרת הבית מגלם אלמנטים רבים מהשיח הפמיניסטי, כגון פרפורמנס, תעסוקה ומעמד, משפחה ויחסי כוחות, ובאמצעותה ניתן לבחון כיצד הקולנוע והטלוויזיה מנסחים שאלות הקשורות במושגים "נשיות" ו"בית" וכיצד הם מנסים לענות עליהן. הקורס יתמקד בפוליטיקה של בית עבור דמויות של נשים בז'אנרים שונים ותקופות שונות. נדון בנושאים כמו: השתקה ודיכוי במלודרמה הדומסטית, סדרתיות וזמן נשים, התנגדות פמיניסטית בסיטקום, עקרות בית באופרות סבון ובדוקו-סבון, קוויריות ועקרת הבית, ועוד. נצפה בסרטים כגון  סטלה דאלאס, הרחק מגן עדן, השעות, אישה תחת השפעה, נשות סטפפורד, ובסדרות טלוויזיה כגון  עמוק באדמה, רוזאן, האחות ג'קי, בנות, עקרות בית נואשות, ועקרות בית אמיתיות, תוך דיון בתאוריות פוסטמודרניות, פמיניסטיות, קולנועיות וטלוויזיוניות של חוקרות וחוקרים כגון מארי אן דואן, ג'אנט מקייב, קים אקאס, פטרישיה מלנקאמפ ועוד.

הקולנוע הקווירי החדש (New Queer Cinema)  התגלה וזוהה בראשית שנות ה-90' של המאה ה-20 בסצנת הפסטיבלים לקולנוע עצמאי, בעיקר בארה"ב, כקולנוע נועז ואוונגרדי שנוצר על ידי ועבור הומואים ולסביות. בקורס זה נדון בתנאים האסתטיים, החברתיים והפוליטיים להופעת הקולנוע הקווירי החדש, ננסה לעמוד על מאפייניו הצורניים והתמטיים, ונתמקד לפחות בשניים מהסרטים המרכזיים שנהוג לזהות עם תנועה זו. נדון גם במספר צירים תיאורטיים שסביבם התלקח הוויכוח סביב תופעת הקולנוע הקווירי החדש (כגון שאלת האוטר והצופה, ייצוגי גזע וצבע, ויחסי הקולנוע הקווירי החדש עם הקולנוע הלסבי). נסיים בדיון בממשיכים אפשריים לקולנוע הקווירי, ובסוג האתיקה שהוא מזמין אותנו להשתתף בה.

הגישה הקוגניטיביסטית לחקר הקולנוע הופיעה על רקע השפעתן הגוברת של תיאוריות סמיוטיות ולאקאניאניות, הרואות בסרטים ובתכניות הטלוויזיה גורמים המשעתקים מערכות סימנים אידיאולוגיות. בהסתמך על המחקר המתפתח בענף הקוגניטיביסטי בפסיכולוגיה מציעה גישה זו אג'נדה אלטרנטיבית, המבקשת להתמקד בדרכים הייחודיות שבהן מפעילים הסרטים מנגנונים פסיכולוגיים שונים.

 

הקורס יסקור את הרקע להופעת האג'ינדה הקוגניטיביסטית לחקר הקולנוע ויעסוק במגוון שאלות הנדונות בתחום זה: מהי עלילה קולנועית ואיך ניבנית הבנתה על-ידי הצופה במהלך הסרט? אילו סוגי מניפולציות מבוצעים בעלילה הקולנועית ומהן השפעויותיהן על הצופים? כיצד יוצר הסרט אמפתיה עמוקה כלפי דמויות פיקטיביות שאנחנו יודעים שהן לא קיימות במציאות או פחד מפני דמויות אלה? מה מיוחד בחוויה הרגשית בקולנוע? כיצד יוצר הסרט רגעים של חוויה עמוקה של משמעות קיומית?

התפתחויות טכנולוגיות המתרחשות בשנים האחרונות מאתגרות באופן מהותי את הצורות הקולנועיות והטלוויזיוניות המוכרות. וידאו אינטראקטיבי בהתקנים ניידים, תכני מציאות רבודה ומציאות מדומה – כל אלה מבקשים לשבור את המצב שבו הצופה נחשף באופן "פאסיבי" לנרטיב הקולנועי שעל המסך.

 הקורס עוסק בשאלה היכן עובר הגבול בין קולנוע וטלוויזיה מחד למשחק (game) מאידך. מהם מאפייניהם הפסיכולוגיים הבסיסיים של מצב הצפייה הקולנועית ומצב המשחקיות? במה שונה הצופה הקולנועי מה-gamer מבחינה חווייתית וקוגניטיבית? אילו צורות היברידיות המשלבות קולנוע ומשחק יכולות להצליח או להיכשל לאור האילוצים הפסיכולוגיים הרלוונטיים?

 את הסוגיות הללו נבחן מפרספקטיבות שונות תוך התמקדות בתיאוריות מתחום חקר הקוגניציה והמוח. ראשית, נבחן את תכונותיהם של סרטיהם של יוצרים כגון דייוויד פינצ'ר, לארס פון טרייר וכריסטופר נולן המתפקדים כמשחקי מחשבה. נשאל מה ההבדל בין הדרכים שבהם משחקים וסרטים מגייסים מעורבותו הרגשית של הצופה/ שחקן תוך התייחסות ליצירות שעובדו למשחק ולקולנוע כגון
 Resident Evil, Silent Hill, Heavy Rain, Game of Thrones ודיון מעמיק במושגים אמפתיה, הזדהות ו-agency. כמו-כן, נבחן את הקולנוע והמשחק כמנגנונים המסוגלים להשתלט על מערכות המוטיבציה של נמעניהם ולייצר עולמות משמעות אלטרנטיביים.

בשנות התשעים חלחל לתוך הגיאוגרפיות המנטליות של הוליבוד מהלך מתודולוגי מכריע מתוך השיח המערבי האופייני למחצית השנייה של המאה. הפוסט-הומניזם בתצורותיו השונות - הפוסט-סטרוקטורליסטיות (פוקו, בארת) והפוסדמודרניות (ליוטאר, בודריאר) - החל להופיע כנושא מרכזי בסרטים מושקעים של ה"מיינסטרים", והתהווה ככלי מרכזי (ולא בלתי פופולרי) של חרושת התרבות. קורס זה יעיין במספר סרטים העוסקים באורח ממוקד ב"בעיית הרוע" (למעשה, בהיתכנותה של חשיבה אתית) בעידן הפוסט-נאורותי, הנשען (בין השאר) על דמויות שאיבדו את מוצקותן הקרטזיאנית. הסרטים לדיון: "בלתי נסלח" של איסטווד, "החיים יפים" של בניני, "מועדון קרב" של פינצ'ר, ואם יספיק הזמן גם "המתיקות שאחרי" (אגויאן) ו"להציל את טוראי ראיין" (שפילברג)

יהדות—במובן של הדת היהודית—הפכה בחמש עשרה השנים האחרונות למוקד עניין בעבור הקולנוע הישראלי, וזו לאחר עשורים של התעלמות מופגנת מהנושא. העיסוק הזה בדת, יש לומר, לא בהכרח מכוון לקבלתה המוחלטת של היהדות כבסיס חדש-ישן לזהות הישראלית העכשווית. יותר מאשר פלטפורמה לאשרור חשיבות הדת, הקולנוע משמש כזירת התגוששות סביב המשמעות של היהדות בחיים הישראלים בפרט, והקיום היהודי בכלל. במסגרת הקורס, נדון במאבק זה דרך חתכים שונים, וביניהם אתגר הפמיניזם, הגוף הגברי הדתי, קוויריות יהדותית, משיחיות וכיבוש, ריטואלים, תיאולוגיה לאחר מות האל, ורליגיוזיות מול רוחניות. כתוצאה מחקירתנו, תחשף האמביוולנטיות אשר עומדת בבסיס התפיסות הישראליות השונות של היהדות, כולל אצל אלה שלכאורה באות לאששה או לפסולה באופן מוחלט.